בתשובה לעמית מנדלסון, 12/06/00 21:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דיברו אלי בסטטיסטיקה ואני עניתי בסטטיסטיקה. הבאת נימוקים אחרים מ ''השלום'' לריבוי הפיגועים. אני חולק עליך אבל זו כבר שאלה של אמונה. הפיגועים הגדולים נעשו כמעט תמיד תוך חפיפה לאיזה שלב משמעותי בתהליך השלום. למשל, הפיגוע בשוק בבאר שבע נעשה ממש לאחר הסיכום בוואי. אני חושב שהמפגעים לא חשבו כלל על גולדשטיין בבצעם את הפיגועים, אלא על האירועים האקטואליים שהתרחשו באותו זמן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפני גולדשטיין היו לנו בעיקר פיגועי ירי, סכינאות ובקבוקי תבערה. אני לא אומר שכל מחבל מתאבד חשב על גולדשטיין (אגב דווקא בפיגוע בבאר-שבע, המחבל בא אם אני לא טועה מחברון שם קודם לכן רצח מתנחל). אני אומר שלאחר גולדשטיין, הפכו פיגועי התאבדות לגיטימיים בעיני הפלסטינאים. משאית התופת ברמת אפעל - למיטב זכרוני, לא היתה כוונה שהמחבל יתאבד. מתאבדים זה אחרי גולדשטיין. ונכון ש''אוניברסיטת הטרור'' של מגורשי החמאס בלבנון אף היא חלק מהעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיגועי ההתאבדות הראשונים היו דווקא של החיבאלה בלבנון. כך הם פגעו בחיילנו בצור, וגם באמריקאים. אחר כך הם הפסיקו. אם אתה מחפש הקשרים ייתכן שמתאבדי החמס למדו מהחיזבאלה לעשות זאת. אבל כאן מדובר בשיטה, ואין ספק ששיטת ההתאבדות הביאה לתוצאות הכי קשות. דבר אחר הוא מה נתן להם את המוטיבציה לבצע פיגועים קשים. אני חושב שהדבר קשור בתהליך השלום. בעצם גם בשמאל טענו טענות דומות. הם דיברו על ''אויבי השלום'' שמנסים לטרפד אותו כך. אני טוען שהפיגועים שרתו גם את הרשות, ונעשו בהסכמתה האילמת. נימקתי את דעתי זו בעבר (בעיקר בואללה) ולא זו השעה לחזור על כך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |