בתשובה לdd, 03/01/12 20:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נוטים לראות בהטרדות מיניות הטרדות שקשורות בסיפוק מיני, אבל החוק למניעת הטרדה מינית לא מתייחס רק לזה. הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 3(5): "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית". ובלי כל קשר, אנשים שרוצים ש*אני* אציב גדרות כדי למנוע *מהם* לפגוע בי, זוכים ממני בעיקר לבוז (אם כי אני משתדלת לשמור אותו לעצמי). כמו כן, ויתקנו אותי המבינים בהלכה אם אני טועה, מטרת כיסוי האישה נועדה למנוע מהגבר שיגבר עליו יצרו, לא להגן עליה. הזרקור מופנה כלפיו, האחריות מוטלת עליה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החוק עצמו הוא מוזר, למה כל קללה מותרת ודווקא זאת פלילית. האחריות היא גם על הגבר וגם על האישה שיצרו לא יתעורר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א, לא ''כל קללה'' מותרת וב, ''התייחסות מבזה או משפילה'' איננה קללה וג, התופעה של הטרדות על רקע מין שונה במאפיינים שלה מהתופעה של אנשים עצבניים בפקק שצועקים לך ''יא מטומטם, מי נתן לך רשיון מי, יא כלב עיוור ומסריח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה מדובר היה בקללה ואפילו יותר מנומסת מהדוגמא שלך. בכל מקרה ניתן לשאול באופן יותר כללי: למה התייחסות מבזה ומשפילה (נניח על רקע גזע) מותר ודווקא על רקע מין זה פלילי? ומה בעצם מגדר מחפש בחוק נגד הטרדה מינית. אם כבר אנחנו פה מתי בעצם קללה( כשברור שהיא קללה) אסורה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי האדם הדתי, האישה כמו גם הגבר, אכן עושה מאמץ גדול כדי להתגבר על יצרו ועל יצרה דווקא משום שהוא מתנגד להחפצת האדם, הגבר וגם האישה, אשר נבראו בצלם. דווקא משום שהוא מסרב לראות באדם, בגבר ובאישה ''אובייקט'' מיני. כלומר בעצמו, ובזולתו. האחריות אינה מוטלת עליה, אלא היא מוטלת על כל אחד ועל כל אחת. הראייה הפשוטה היא שהגבר הדתי נוהג צניעות בלבושו באותה מידה כמו האישה. הסעיף הרלוונטי שלוש חמש, נתון לפרשנות. מהי התייחסות מבזה. מתי התייחסות היא מבזה ומתי היא מחמיאה. בת המשפט הפעיל את שיקול הדעת שלו ולדעתי נקט פרשנות קיצונית לסיטואציה. גם כאשר מובאת המילה שבה השתמש אותו מר ''פרוצה'' שיש לה קונוטוציות מיניות אבל באמת לא יותר מכפי שיש לביטוי המגונה אך הנהוג והשגור והנפוץ- ''זונה'' עדיין אני מתקשה לראות במהות האמירה הפנייה והסיטואציה- הטרדה מינית. אבל גם אם כן, כפי שבית המשפט סבור, אני סבור שלפחות מבחינתו של אותו מר, זוהי האשמה מופרכת. בראייתו הוא עשה בדיוק דבר הפך מהטרדה מינית, גם אם השתמש במילה פרוצה. ''התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו...'' עיקרון אשר לפיו שפט בית המשפט לכאורה את החברה הדתית כולה בפרשנות ליברלית, היא להבנתי באותן המילים ממש הביקורת של החברה הדתית על החברה הליברלית בפרשנות דתית. אלא שבעוד שהליברליזם שם את הדגש על חופש הפרט לבטא את מיניותו ולהחצין אותה, העיקרון הדתי גורס שגם לאדם עצמו אין את הזכות לבזות ולהשפיל את צלם הגוף שבו הוא מתקיים. כבוד האישה הוא עיקרון דתי הרבה לפני שהוא עיקרון פמיניסטי. כאן לדעתי נקלע הפמיניזם בבחינת אג'נדה ליברלית לסתירה מהותית. כי בינינו, מעולם לא נרמס כבוד האישה כמושג, במהלך ההיסטוריה, כפי שהוא נרמס בעידן הנוכחי של החברה המינית ושל שחרור האישה. הנה כי כן, לא לגופו של מקרה החיילת אלא ככלל, ולמול האשמה שטפל בית המשפט על אותו מר, נשמעת לי המילה ''פרוצה'' ככתב האשמה חריף ומהימן נגד החברה שבה אנחנו חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבר הדתי (או החרדי) לא נוהג באותה רמת כיסוי כמו האשה הדתיה (או החרדית). גבר דתי לא נדרש לכסות את המרפק, למשל. אם תסתכל על שלטים המתייחסים ללבוש מכוסה, תראה שברוב רובם של המקרים הם פונים ומופנים לנשים, לא לגברים. צניעות גברית נמדדת לרוב בפרמטרים אחרים שלא קשורים בהיקף הסתרת הגוף. לעניין ההגדרה מהי התייחסות מבזה, מן הסתם מדובר בעניין שמסתמך על פרשנות עובדות. היות ולא הייתי על האוטובוס בזמן התקרית וגם לא בבית המשפט במהלך הדיון, אין לי דרך לדעת מה היו עובדות המקרה. אני כן יכולה להגיד, באופן כללי, שאם מישהו צועק עלי שאזוז אחורה כי הנוכחות שלי מפריעה לו כשלעצמה (ולא, נניח, מבקש בנימוס שאזוז צעד כי צפוף לו), מתייחס אלי בתוקפנות ומביא אותי לכדי דמעות, זה נשמע כמו סיטואציה משפילה בלי קשר לשאלה אם המלה ''פרוצה'' כשלעצמה היא עלבון או לא. גם עם העקרון הדתי גורס שלאדם עצמו אין את הזכות להשפיל את צלם הגוף בו הוא מתקיים, עדיין צריך לאזן את זה עם העקרון הדתי לפיו אין להלבין בני אדם ברבים, וממילא, לקבל את ההנחה שלבישת מכנסיים ''מבזה'' את הגוף הנשי. בוא נזכר לרגע בדבר מה - מדובר בחיילת, ובאירוע שקרה בדצמבר, בירושלים. כך שגופיה ומיני היא לא לבשה, ובאופן כללי מדי צבא לא נוטים להבליט יותר מדי את הגוף הנשי, עוד מבלי שאני יודעת אם החיילת לבשה או לא לבשה סוודר או מעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף חרדי שראיתי לא הלך בשרוול קצר. גם בחורף אפילו אם בלי חליפה הם בשרוול ארוך שמכסה את המרפק וללא סנדלים. אז אני חושב שבהחלט אפשר להשוות את רמת הכיסוי של אשה חרדית עם זו של גבר חרדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן החלק הזה בתגובה שלי התייחס לגברים *דתיים* ולא לגברים חרדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידעת? דתיים וחרדים זה לא אותו דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת, ולכן חלק מהתגובה שלי התייחס לדתיים, וחלק מהתגובה שלי התייחס לחרדים. אם הייתי חושבת שמדובר באותם אנשים, לא הייתי טורחת להבחין בין השניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה הקשר?! קווי המהדרין הם של החרדים. הם לא של הדתיים וגם לא רוצים אותם שם, למה האידאולגיה שלהם רלוונטית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התיחסתי לקווי המהדרין,אלא לכך שכללי הצניעות המבוססים על ההלכה חלים בצורה שונה על גברים ונשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כללי הלבוש באוסקר חלים בצורה שונה על גברים ונשים, אבל זה עדיין לא לגמרי קשור לחרדים. ואני מניח שאני לא היחיד שלא הבין שאת עושה הפרדה לאמור 'החרדים אמנם כולם עטופים מכף רגל ועד זקן, אבל הדתיים הגם שהם לא חרדים ולא קשורים ישירות לעניין וכו''. אלא חשב שהכל מדובר בחרדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומת זאת בחלק מהחצרות החרדיות ניתן לראות גברים בטייץ שחור וגם לבן (אאל"ט הלבן שמור לימי החג) עם מעילון בד שלעיתים עולה מעט מעל הברך. ברכה תבוא עליהם, שכן מאז שנפוץ המנהג בין גברים להלך במכנסיים אין אנו מעריכים די את מבנה ירכיו ושוקיו של הגבר. היכן הימים שבחצר המלוכה הבריטית איש ציבור היה לא רק נמדד על פי חריפותו אלא גם על פי יכולתו להציג "רגל נאה" בבגדי השרד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אבל אם בטייטס מהמאה הט"ז למניינם עסקינן, חשוב לזכור לצרף לו את שקיק-הפתח המתקרא codpiece, אשר בלעדיו רואין לו לאדם את הברית מילה, וכדי ביזיון וקצף (או לא) http://themurkyfringe.com/wp-content/uploads/2010/03... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוהו! האם אותו אדון בחר להנציח עצמו עם אותו פריט אופנה על מנת שלא יחשדו שהכלב הגדול שלו מהווה פיצוי על משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שבטוח הוא שכדאי לו לדאוג שהכלב לא יהיה רעב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים חרדים הולכים עם שרוול קצר. ויצא לי לראות חרדים בבריכות בשמורות טבע, בלבוש שלא מתאפשר לנשים חרדיות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |