בתשובה לצפריר כהן, 21/01/12 21:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא כופה עליך להאזין לרדיו (או לשום דבר אחר) אם אתה רוצה להאזין ליצירה מוגנת אני אוסר לעשות זאת אלא באמצעים שבעל הזכויות התיר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחבר שיר קליט, וקובע שאסור ליהודים ולג'ינג'ים להאזין לו. לדעתך המדינה צריכה להשליך לכלא יהודים שמפרים את התנאים שלי? האם לצפריר אסור לספר לחבריו היהודים היכן אפשר לשמוע את השיר? בעיניי התשובה ברורה: אל לה למדינה להתערב במה שאדם שומע בביתו, ואל לה למנוע שיחה על מקום הימצאם של עותקים של שירים. שתשקיע את משאביה המוגבלים במטלות חשובות יותר, כמו תפיסת גנבים אמיתיים, כאלה שפורצים הבייתה ובורחים עם הגעלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אני לא מלווה לצ'רקסים וגי'נגי'ם? לדעתך צריך להשליך לכלא צרקסי שלווה ממני? האם אסור לספר איך פורצים את המנגנון שלי? בעיני התשובה ברורה: אל לה ללמדינה להתערב בגאלט שאנשים לוקחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכתי לאיבוד. זכותך לשמור את כספך מתחת לבלטה, והמדינה צריכה לשמור על זכות הקניין שלך. אבל שיר שחיברת והפצת איננו רכושך, לא כל מגבלה שאתה מנפיץ על הפצתו חובה לאכוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם חובה על המדינה לאכוף את האיסור? נראה לי שזהו המקום לצטט את אחת החתימות של אחד ממכרי: This post is encrypted twice with ROT-13 [Wikipedia]. המקור: החלטות כגון:Documenting or attempting to crack this encryption is illegal. שבהן נוצרה הגדרה מוזרה של "הגבלת גישה מוצלחת" גם כאשר אותה הגבלת גישה הפכה ללא מוצלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה אתה רוצה, אנה הסבר את עמדתך בפשטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה טענתי שאני עושה את זה? אני מאזין באופן כללי לתוכן שמוגן בזכויות יוצרים (יש יחסית מעט מאוד הקלטות שלא מוגנות ע״י זכויות יוצרים). אבל הרישיון של התוכן לא מטיל עלי כל מיני מגבלות מוזרות. אם היו מגבלות כאלו זה היה מפחית את הסיכוי שהייתי רוצה לשמוע את התוכן. תראה מה קרה לאזרח הנורווגי Jon Lech Johansen [Wikipedia]. דוגמה קיצונית למשהו שהוא דווקא שימוש מסחרי: אם הקישור הופך ללא זמין בעתיד, חפשו את הקישור לקובץ copyright מ: אסטריסק היא תוכנת טלפוניה שמשמשת, בין השאר לבניית מרכזיות. אחד מתפקידיה החשובים והמעצבנים של מרכזיה הוא להשמיע מוזיקת מעליות למי שממתינים למענה אנושי זה או אחר. זה נקרא Music On Hold, או בקיצור MOH. פרשנות חוקית לגיטימית היא שניגון מוזיקה כזו ע"י מרכזיה שקול לשידור שלה (מבחינת רמת הפומביות). אסטריסק מפותחת בעיקרה ע״י חברה בשם דיג'יום. בשנת 2004 (למיטב ידיעתי: לפני שהיא קיבלה השקעות רציניות) היא שילמה עבור רישיון לשלושה קובצי MP3 של מוזיקת מעליות כזו עבור כל משתמשי אסטריסק מחברת Freeplay Music. תנאי הרישיון הרשו שימוש לא מוגבל בתור Music On Hold באסטריסק. נשמע מצוין. כשנה לאחר מכן התחלתי לארוז את אסטריסק עבור הפצת הלינוקס דביאן [ויקיפדיה], שידועה, בין השאר, בהקפדתה על ענייני זכויות יוצרים. די מהר התברר שהתנאים הללו מגבילים מאוד: * מותר להשתמש ואסור לשנות. לכן חייבים להשאיר אותם כ-MP3 * מה שמחייב אותך להשתמש בתוכנה שמשתמשת ב־MP3. לפחות לדביאן לא הייתה בנקודה הזו בעיה. * אבל זה מחייב בזבוז זמן מעבד מיותר על פענוח קובצי MP3 מכווצים באיכות גבוהה והשמעתם כקובצי קול באיכות טלפוניה. במקרה הזה קובץ WAV פשוט ולא דחוס באיכות טלפוניה של אותו תוכן היה באותו הגודל. לכן אין כאן אפילו חסכון במקום. * ויש מגבלה על שימוש, דבר שאסור בדביאן. התוצאה: העפנו את הקבצים הללו. כל מי שרצה מוזיקה היה צריך להוסיפה בעצמו (לא סיפור מסובך: פשוט להוסיף קובץ אחד או יותר במקום המתאים. ברוב ההתקנות ממילא עשו את זה. אבל זה אומר שהתוכנה עובדת פחות טוב "מהקופסה"). מפיצים שונים העלימו עין מהבעיה. אחרים החליפו או הקבצים הללו בקובצי מוזיקה קלסית ממקורות שונים (למרות שזכויות היוצרים עליהם לא היו לי ברורות לחלוטין). בשנת 2009, מסיבות שלא ברורות לי לחלוטין עד היום, החליטו בדיג'יום שיש בעיה משפטית עם שימוש בקובצי המוזיקה ושנדרשים קבצים אחרים. חברת דיג'יום היתה כבר חברה גדולה ועשירה יותר. היא יכלה לשלם שוב סכום נוסף. אבל זה כבר היה מיותר: יש כבר מספיק לא מעט מוזיקת מעליות זמינה באינטרנט. תוך שיטוט של כמה שעות הם הצליחו למצוא חמישה קבצים (10 דקות של מוזיקה, לעומת 5 הדקות שמקודם) ברישיון CC-By-SA. רישיונות Creative Commons מותרים בפירוש גם למקרה של שידור ובכלל מקלים את השימוש בתוכן. הסתבר שהרישיון לא היה לגמרי מתאים (גירסה 2.5 של הרישיון, ולדביאן מתאימה רק גרסה 3.0 לפחות, שפתרה כמה בעיות טכניות קטנות בניסוח. גם רישיונות צריך לדבג. עוד מעט יוצאת גרסה 4.0). לכן אחד האאורזים האחרים מדביאן, בחור יווני חביב ונמרץ, יצר קשר עם כל שלושת היוצרים. מסתבר שאף אחד מדיג'יום לא יצר איתם קשר (לא נורא. אין שום חובה לכך. אנשי דיג'יום מיהרו לפתור בעיה משפטית. אבל יחסי אנוש טובים יותר לא מזיקים). כמוכן שלושתם לא שמו לב לכך שבכמה מהמקומות השירים הופיעו ברישיון CC-By-SA-NC (כלומר: איסור שימוש מסחרי) ובחלק מהמקומות: ללא סעיף איסור השימוש המסחרי. לאחר הסבר שלושתם (בנפרד) הסכימו לשנות את הרישיון לגרסה 3 (ללא איסור השימוש המסחרי, כמובן), והבעיה שלנו נפתרה. בכל מקרה, אם כבר הזכרתי אותם, הם ראויים לפחות לקישור סביר (למרות שנוסח הרישיון לא מחייב את זה): Paul Shuler (Macroform) - http://macroformmusic.com/ ולמה כל הסיפור הארוך הזה? מי שכותב תוכנה שנמצאת באינטרנט וחשופה לביקורת (ולתביעות אפשריות על הפרת זכויות יוצרים) כמו אנשי תוכנה חופשית מפתח יחס של כבוד לזכויות יוצרים. נא לא להאשים אותי ב"גנבה". שימוש לא חוקי בתוכן הוא גרוע גם מבחינתי כי מי שמתרגל להשתמש בקלות בתוכן לא חוקי לא בהכרח יעדיף תוכן חוקי וחופשי על פניו. זה רק מנציח את התלות בתוכן הלא חופשי.
ManoloCamp - http://manolocamp.net Reno Project - http://renoprojectdownload.blogspot.com/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער על ההאשמה, לא חשדתי בך בכלום. לא ממש הבנתי מהי עמדתך אבל אני אחזור על עמדותיי בנושא שנראה לי שעליו אנחנו חלוקים. 1)אנשים שמעלים תכנים של עצמם בלי לצפות לקבל תמורה לא ינזקו מהחוק החדש. 2) אנשים שמצפים לקבל תמורה ירוויחו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק יגרום לכך שמי שאין לו ייעוץ משפטי צמוד במשרה מלאה וכיסים שמנים יחשוש לפרסם תוכן: יש סיכון גדול מדי שתהיה איזושהי האשמה בהפרת זכויות יוצרים. האשמה כזו יכולה לגרום להרס העסק (צו במעמד צד אחד של שופט). מעבר לכך יש את הסיבוכים הלא מבוטלים שהחוק דרש מכל מיני תוכנות, מה שגרם לכך שאפילו ה־BSA התנגדה לו בסופו של דבר (לאחר שמשמעויותיו המלאות הובנו). כאשר תוכן לא זמין בגלל מגבלות חוקיות מטופשות, יש עידוד להפרת חוק. לדוגמה, יש כל מיני חברות אמריקאיות שמוכנות למכור תוכן, אך רק למשתמשים מארה"ב. לדוגמה, Netflix [Wikipedia]. לכן ישראלים שרוצים לקנות מהם "כחוק" נאלצים לא פעם לשלם על שירות נוסף של VPN שיגרום להם להראות כאילו הם בארה"ב. זוהי הפרה של תנאי השירות. שים לב שמדובר כאן על משתמשים שמשלמים על תוכן (ועל VPN, ולפעמים גם על חיבור אינטרנט טוב יותר) ולמרות זאת הם מפרים את תנאי השימוש. אם הם כבר נאלצים להפר את תנאי השימוש, אולי הם כבר יחליטו שלא נורא לעבור עוד קצת על החוק ולעזור לאחרים. אם מה שמקבלים בחינם הוא טוב יותר (זמין יותר, ללא מגבלות מטופשות, עם תרגום עברי בהסתברות גבוהה יותר) ממה שאפשר לקנות, למה שאנשים לא יחפשו אותו בחינם? הבעיה היא שפעם אחר פעם הוכח שניסיונות לפגוע בזמינות של התוכן הלא חוקי נכשלים. זה לא עוזר אם התוכן החוקי לא מספיק זמין. לכן בסופו של דבר החוק יפגע בספקי תוכן ולא יגרום יותר מדי נזק לתוכן הלא חוקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) לדעתך מי שמפרסם תוכן עצמי עם גישה נוחה לזיהוי המפעיל, שופט יוריד אותו בלי להזמינו? 2) לא דיברתי על תוכנות. 3) אם הם הפרו את תנאי השירות הם עברו על החוק. העובדה שקל לעבור על החוק זאת הבעיה. 4) הניסיונות מצליחים, ההורדות יורדות ואז עולות חזרה, רק כשזה מאיים מתחילים לפעול בנידון. 5)להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם יזמנו אותך לבית משפט בטקסס באשמה שהעתקת את תוכן תגובתך באייל מסרט אימה פארודי, זה לא ממש יועיל לך. שליחת עורך דין מקומי לענות על ההאשמה תעלה לך יותר מדי. 3. אבל תנאי השירות קובעים שלג'ינג'ים (סליחה, ישראלים) אסור לצפות בסרטון מהבית שלהם. נראה לך סביר שהחוק הישראלי יגן על תנאי דרקוני כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) גם היום ניתן לזמן אותי בהאשמה זו, זה עדיין לא קרה. 3) התנאי לא דרקוני. רשתות השידור בארץ הם ארציות לכן המכירה היא ארצית. מכרו להם את הזכויות לאמריקה לכן הם מוכרים רק באמריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) המחיר של הימנעות מתגובה היה הופך לגבוה הרבה יותר אם החוק היה מתקבל. 3) רשתות שידור הן ארציות מסיבות היסטוריות. צריך ללכת שלב אחד אחורה ולשאול למה רשתות השידור לא מוכנות למכור את התוכן בכל העולם, שהרי יש לו ביקוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה רשת אמריקאית לא מוכנה למכור את התכניות שלה לרשתות הטלוויזיה בארץ? יתרה מכך לאיזה רשת אין תכניות שלה שמשודרות בארץ בטלוויזיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מכרו להם את הזכויות לאמריקה אז הם מוכרים רק באמריקה". באמת צריך להסביר לך מה ההבדל בין לראות תוכנית אקראית שבמקרה נמצאת באחד הערוצים עכשיו לבין לראות את התוכנית שאני רוצה בזמן שאני רוצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לא מה אתה יכול לעשות אלא למי יש את הזכויות. האם לרשת בארץ אין את הזכויות למכור בארץ את התכניות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו רשת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשת רשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעלי הזכויות (האולפן שמפיק סדרה X נניח) בוחרים למכור את הזכויות לסיטונאי בישראל (הוט נניח) מאשר להתעסק בקימעונאות (למכור לך ישירות) בעצמם, זכותם. אם הם יתחילו להתעסק בקימוענאות, הוט, ידרשו, ובצדק, להוריד את המחיר שהם משלמים על הסדרות, או אולי לא יסכימו לקנות אותן כלל. כנראה שלא משתלם לאולפן להשקיע בקמעונאות בכל מדינה בעולם, במיוחד כזאת עם דרישות גבוהות (תרגום, אתר מגוייר) כמו ישראל, והוא מעדיף למכור את הזכויות בבלעדיות לגוף מקומי מאשר להתעסק עם זה בעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדוגמה nbc מכרה דרך אורנג' טיים עד שהוא נסגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק, אפילו לא שמעתי על זה, נראה לי שהיה פה שיווק לקוי1, ולפי התגובות (במיוחד 3), גם נשמע שזה פשוט היה שירות גרוע. אני חושב שאם הייתי מכיר את השירות אז במחירים2 שתגובה 3 שם מציינת, ייתכן והייתי משתמש בו אם הייתה איכות טובה ומגוון גדול, לפעמים אתה רוצה לראות סרט ששמעת עליו עכשיו ולא רוצה להמתין. 1 אתה שמעת על זה לפני שזה נסגר? 2 5 עד 7.5 שקל לסרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך הישירה (1): כן. ואם כבר אני אציין שהעובדה שהשירות היה גרוע איננה אשמת nbc. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שזה לא אשמתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהונתן קלינגר כותב גם הוא על חוסר התוחלת שבחיסול מגה אפלואד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |