בתשובה לצפריר כהן, 16/02/12 11:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא כ"כ בקיא בעניינים האלו, אבל חשבתי שיש כאן שלושה סוגי שינויים בתהליך הפרסום: א. מנגנונים שיכולים לשפר את איכות המאמרים המתפרסמים. ב. כאלו שישפרו את היכולת של מדענים למצוא בקלות מאמרים רלוונטיים ולתעדף ביעילות את סדר קריאתם. ג. כאלו שיקלו על שיפוט איכות הפרסומים של חוקר (למשל, לצורך קידום). נדמה לי שלגבי א', התרומה העיקרית של peer review טמונה בכך שכמה אנשים חכמים יושבים ומנסים להבין בדיוק על מה המאמר מדבר, ומציעים איך לשפר אותו. למשל, פרסום בז'ורנל רציני כולל בתוכו, במשתמע, את ההנחה שמישהו מהמובילים בתחום הרלוונטי קרא את המאמר ותרם לו מידיעותיו. הייתי מהמר שיש תחרות קשה על זמנם של אנשים שהערותיהם (כ- reviewers) תהיינה המועילות ביותר. יכול להיות שיש יתרונות בלהפוך את התחרות הזו לגלויה, כלומר שזמנם היקר של ה- reviewers המוכשרים ביותר יועמד למכרז באיזשהו אופן. לגבי ג', נדמה לי שכאן טמונה הבעיה העיקרית. כל עוד מוסדות אקדמיים (כגון ועדות קידום, גופים מממנים) ימשיכו למיין אנשים על סמך ה- impact factor של העיתונים בהם הם מפרסמים, השיטה לא תוכל להשתנות. לכן מארגני החרם צריכים (אולי) למשל לבקש מפרופסורים בכירים להתעלם מכאן והלאה מפרסומים בז'ורנלים של אלסווייר כשהם מסתכלים על הרזומה של מועמדים, או לתת משקל מופחת לפרסומים כאלו. כמובן, אין מדובר על מאמרים שנשלחו לפרסום קודם לקריאה לחרם. לגבי ב' - אשמח לשמוע ... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המנגנונים שאתה מדבר עליהם ב-א הם אולי משהו שג'ורנל חושק בו, ובסופו של דבר הקוראים, אבל לא כותבי המאמר. כותבי המאמר רק רוצים שהוא יתקבל, עם מינימום תיקונים1. בשביל הערות והארות יש קולגות וכנסים, אחת הבעיות (שגם זה נידון בג'ורנלים, עם דעות לכאן ולכאן) היא שכל אחד שקורא את כתב היד מוסיף עוד ניסויים וביקורות, מה שלעיתים מנפח מאוד את נפח העבודה ולא תמיד עם הצדקה. 1 התגובה שקיבל יובל נוב (תגובה 591524) היא חלום בעבור רוב המדענים, אולי חוץ מהחלק של לחכות שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם המנגנונים שיש היום לא מצטיינים בנוחותם. אם המדענים לא היו מעוניינים בשיפוט העמיתים, הם היו משתמשים ב־arxiv, דף הבית שלהם או articles.co.il . ואמנם יובל נוב ב1 שלך מתייחס לשיפוט הזה כלא רציני. בשביל איכות צריך לשלם (בעבודה). אלא אם כן אתה רומז לשיטה שבה מפרסמים הכל מיד והשיפוט הוא שיפוט פומבי ובדיעבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדענים מעוניינים לפרסם בעיתונים טובים, השיפוט הוא דרישה שהם נאלצים לעמוד בה (כלומר, זה מאוד חשוב בשביל כל השאר, אבל עבורי זה מיותר, במיוחד לאור העובדה שהשופט לא מבין את חשיבות ממצאי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקווה היא שאם השופט לא מבין, כתב העת יהפוך מסיבה זו או אחרת להיות פחות חשוב. מנגנון משוב אפשרי הוא כמות גדולה מהצפוי של מאמרים כושלים. אין לי מושג מה היחס של קהילת הכותבים לכשלונות עבר בכתבי עת מדעיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה לגבי שופט לא מבין היא בגדר תלונות כלליות של מחברים, חלק ניכר מהמחברים ששמעתי (מזוכי פרס נובל ועד שוטים כמעט גמורים) התלוננו על זה. זה טבעי לגמרי, כי המחבר ככל האדם רואה בעיקר את נקודת מבטו, ולכן ביקורת קשה עליה בד''כ לא מתקבלת בהבנה, בעוד השופט מבקר עבודה שהוא בקיא בה פחות מהמחבר וכמובן מביא עמו את כל ההטיות של ראיית עולמו. זכור לי רק מקרה אחד של מחבר (וגם זה ממקור משני) שממש הודה לשופט (כלומר לא מעל דפי העיתון או מסיבה פוליטית, אלא באמת התכוון לזה) על ביקורת שהצילה אותו מטעות מאוד מביכה. אני לא אומר ששיפוט עמיתים הוא רע, הוא טוב מאוד, אבל המחבר ברוב המוחלט של המקרים לא מעוניין בשיפוט לגבי עבודתו, אלא בגושפנקה הדרושה לפרסום. זו גם אחת הסיבות שכשמבקשים להמליץ על מחברים, המחבר בד''כ ממליץ על חברים בתחום, ובפרט כאלו שאינם ביקורתיים יתר על המידה, ולא על מומחים גדולים בתחום שאינם חברים. האינטרס של הקורא, ההוצאה והשופט אינם זהים לזה של המחבר (וגם לא בהכרח זהים בינם). הנסיון שלי (כקורא) מראה שהעיתונים הנחשבים ביותר הם אלו שפירסמו את מירב הסיפורים הכושלים, אם כי סיפור כושל בעיתון מוביל זוכה ליותר תשומת לב מבעיתון זניח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |