בתשובה לנועה ו, 12/03/12 13:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברור שהחוזים אינם נקבעים במשא ומתן הוגן. המעסיק יכול לקבל איזה קריזיונר שלא יודע לעבוד, הקריזיונר ימרח את הזמן במשך חודש, והוא יהיה מחוייב לשלם לו משכורת טבין ותקילין. כשההפסדים שלו הם גם עקיפים, איבוד אמון של לקוחות שקיבלו שירות לקוי מהקריזיונר, מרמור של עובדים אחרים. אין שום רע בכך שבעל המאה יהיה בעמדת ייתרון. זו לא בושה להיות עשיר. במיוחד שהוא זה שלוקח את הסיכון. לא התייחסת לסדרי הגודל של המאמץ שנדרשים בשינוי של החוזה, מכירת החברה, וכו'. ולמה שתתייחסי? זו לא החברה של אבא שלך כמו שאומרים, רק באת להעביר כרטיס. למה שתתחשבי בו? איזו תועלת צומחת לעובד מחוזה אישי, שסעיפיו אחידים? במילים אחרות, איזו תועלת צומחת לעובד משכר דיפרנציאלי? התשובה היא, שלעובדים הגרועים אין באמת תועלת, אבל העובדים הטובים יקבלו תנאים טובים יותר, כי שיפור תנאיהם של המצטיינים לא בהכרח גורר שיפור תנאים כללי בחברה. במקומות שהרבה מנסים להצטיין - הרבה לא מעוניינים בחוזים אחידים, כי הם מקווים להיות אלו שיקבלו את התנאים היותר טובים. כמובן, יש גם מקומות פרטיים עם משכורות אחידות, כמו למשל חברות שמירה, שם באמת התפוקה של כל אחד בערך שווה, ועדיף לכולם שהמשכורות והתנאים יהיו אחידים. ראשית ברשותך, במקום המושג המעורפל מה "השפרצת אגו", נסביר שהמעסיק לא באמת לוקח צינור, מחבר אותו לבלוטת האגו של המועמד, ומודד את מספר המיליליטר שהבלוטה הפיקה. אלא, מדובר בשקלול של הרושם שהמרואיין עושה על המראיין, הידע שהוא הפגין בריאון, חוות הדעת של מעסיקים קודמים, תיק עבודות כשרלוונטי, אולי מבחן פסיוטכני של מכון אדם מילוא וכו'. את מעירה, ובצדק, כי לאנשים כריזמטיים יש יתרון מסויים במבחן המבוסס על ריאיון אישי, והם מקבלים ייתרון על אף שההישיגים בעבודה שלהם גרועים. זו הטיה של שיטת המדידה. כמו שתחרות אגרוף לא בהכרח מודדת מי ינצח בהאבקות אמיתית בין שני המועמדים. מועמד חלש יכול למשל להכיר היטב את הזירה ואת חוקי התחרות ולקבל ייתרון בתחרות שלא רלוונטי בהיאבקות אמיתית. אני מעיר, שראשית, יש הטיה מסויימת לאנשים כריזמטיים, אבל, כריזמה זו לא מתת-אל, אלא גם תכונה נרכשת. והיות שגם את מודעת לייתרון הכריזמה, את יכולה לרכוש תכונה זו. יש אפילו מכונים שעוזרים לך לעשות זאת. שנית, כפי שהזכרנו, יש משקל, במיוחד אחרי כמה שנות עבודה, למוניטין הנצבר, והמשקל של הכריזמה פוחת והולך. מה גם, שאין מבחן טוב יותר למעסיק בשביל למדוד את התפוקה של העובד. אם היה לך - כנראה שהיו משתמשים בשירותייך. למה הדבר דומה? מבחן אוניברסיטאי גם הוא חשוף להטיות. למשל, אדם שמכיר תלמידים משנים קודמות ויכול לדעת על מה המנחה נוהג לשאול, יצליח יותר, למרות שלא בהכרח יודע יותר טוב את החומר. אבל אין לנו משהו יותר טוב, אז בינתיים - הידד למבחן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
* למעסיק שלל כלים שאותם כבר ציינת, כמו חוו"ד מעסיקים קודמים, תיק עבודות וכד', על מנת להעריך אם המועמד יודע לעבוד או לא יודע לעבוד. * סדרי גודל של מאמץ? להטריח את עורך הדין, מן הסתם. חוזה זה דבר שצריך להיות נתון למשא ומתן. אם לא ניתן לשנות את החוזה, זה אינו משא ומתן, אלא משא בלבד, מצד המעסיק, ומתן בלבד, מצד העובד. מכירת החברה? מה עניין מכירת החברה לענייננו? * על סמך מה אתה מחליט שהעובדים הטובים יקבלו תנאים טובים יותר? ועל סמך מה אתה מניח שמי שמצטיין יתוגמל בכלל? או שיתוגמל מי שאכן מצטיין? _________________ ועל סמך מה אתה מניח שמי שממורמר הוא עובד גרוע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. את מניחה שהמעסיקים מתעלמים מכל הקריטריונים, ומתרכזים אך ורק בכריזמה של המועמד. חשבתי שדיברת בגוזמה ובציניות. אני מפנה אותך לכל עובד של כח אדם שיסביר לך שהמצב הדמיוני הזה רחוק מהמציאות. למה הוא טורח לראות את תיק העבודות אם הוא יתעלם מהם וימדוד מיליליטר של אגו? בוודאי שכל מעסיק מנסה לפחות להעריך את תרומתו של העובד לחברה על פי שלל קריטריונים, ובוודאי שהמעסיק גם הוא אדם, וגם הוא מוטה, ולמשל ייטה יותר לקבל בחורה מצודדת ששבתה את לבו וכו'. אבל כמו שאמרתי (ומשום מה לא התייחסת), דווקא ההטיה של הכריזמה איננה נוראה, היות שכולם מכירים אותה, ויש דרכים לקבל את הכריזמה הזו. אם את כל כך משוכנעת שזה המצב, למה לא לקחת קורס הכנה לריאיונות עבודה? הרי זה הקריטריון היחיד, וקורס כזה יחזיר לך את הכסף כבר בעבודה הראשונה? הסברתי, ואסביר שוב. הטרחת עורך הדין (שאיננו עובד של החברה בחברה קטנה), הוא כבר עלות גבוהה עבור חוזה שלא בטוח ימומש. אבל מעבר לזה, חוזה בלתי אחיד מקשה על המעביד בהרבה מאד מקרים אחרים, הנהלת החשבונות צריכה להפריש פנסיה בצורה אחרת לכל עובד, שינוי תנאי העסקה צריך להבחן לכל עובד פרטנית. מה עניין מכירת החברה לעניינו? מסתבר שכשמוכרים חברה, הקונה בוחן את תנאי העובדים, ואת האפשרות החוקית למשל, להעביר אותם מקום, לשנות להם את תנאי העבודה לתנאים בחברה החדשה, וכו'. קל הרבה יותר לבדוק את זה כשהחוזה הבסיסי הוא זהה לכולם, ולא כשלשולה יש התחייבות שהחברה תשאר במרכז, שלומית ויתרה על תוספת לנסיעות תמורת זה שהעבודה תשכור לה חניה, ונויה בכלל מקבלת שכר שעתי. חוזרים למה שאמרתי, הסיכון שלך כשאת מועסקת מינימאלי, הרי זו לא החברה של אבא שלך, ולא אכפת לך מה יקרה. בעל החברה השקיע בה זמן ומאמץ, ולכן בדין שהוא יוטרד מהשאלות הללו יותר ממך, ובדין הוא שיעדיף לותר על עובד, ואפילו טוב, שגורם לו לקשיים כאלה. חוזה הוא דבר שצריך להיות נתון למשא ומתן? למה? המחיר צריך להיות נתון למשא ומתן, אז אולי בסופר תגידי לקופאית, "יאללה, תני לי עוד שתי גבינה, בתשע, קניתי כאן ב500 שקל, יאללה בואי נסגור, אני מפסידה עלייך". התשובה היא לא, ולמה לא? כי לסופר לא שווה לאפשר מיקוח לכל לקוח, זה ייצור אנדרלמוסיה. האסטרטגיה של הסופר היא אם כן "הכל או כלום" או שאתה קונה במחירים של הסופר בדיוק, או שלך לשוק הכרמל. אסטרטגיה הגיונית. גם אסטרטגיה של חברה היא, "לפי החוזה שלנו, או לך למקום אחר", אסטרטגיה הגיונית והוגנת. אין שום חוק שאומר שהכל צריך להיות נתון למשא ומתן. על סמך מה אני מחליט שהעובדים הגרועים יקבלו תנאים טובים יותר? היות שהתנאים קבועים, אז אי אפשר לתת שכר נמוך מהממוצע. כך גם עובד גרוע שאף אחד לא רוצה, יקבל שכר ממוצע. אם השכר דיפרנציאלי, ינמיכו את השכר לעובד שאין לו ביקוש, והוא כנראה יסכים. למה העובדים הטובים שיש להם ביקוש יקבלו שכר נמוך יותר - אותה סיבה. אדם ש-10 חברות רודפות אחריו יבקש שכר גבוה יותר, וכנראה יקבל. אדם ש-10 חברות רודפות אחריו ויש הסכם קיבוצי - יקבל את אותו שכר כמו חבריו שאינם כל כך מבוקשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
___________ אה, והעובד הממורמר, כנראה לא הכי רוצה לעבוד, לא. היה מעדיף לעבוד במקום אחר בו מתייחסים אליו אחרת. כנראה שיש לו פחות מוטיבציה לעבוד, ממי שמרוצה ואוהב את המעסיק. הגיוני לא? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |