בתשובה לשייגץ, 22/03/12 8:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רוצה לחזור לנקודה הזו בדיון, שממנה הוא הידרדר לשיחות על המינוס המזדמן שלי (אני לא בכזו מצוקה, אפשר להירגע, ולפני שבוע אכלתי סושי). השאלה היא לא אם אני או מישהו אחר גומרים את החודש. יותר מעניין לחזור למשפט שלך "אדם שמתנהל נכון ומרוויח סביר, אמור לחסוך קצת בצד כל חודש, ואחרי 20 שנה, הוא צריך לצבור שומן של לפחות שנתיים של משכורות". נכון שבתקופות של אבטלה החסכונות עוזרים מאוד. אבל הנחת היסוד שלך היא, שאותו אדם סביר אמור להשתמש בחסכונותיו אלה עבור כל הפעמים שבהם הוא מקבל חוזה אישי לא מוצלח בעבודה, מחליט לא לעבוד שם, ולכן צובר לפחות חודש אבטלה עד הג'וב הבא שימצא, בתקווה שיהיה מוצלח יותר. שיטה זו עדיפה בעיניך על הדרך של ניהול מו"מ אישי מול המעסיק על סעיפים לא קבילים בחוזה, בניסיון לקבל את העבודה בכל זאת. ובכן, זו הנחה תמוהה מעט. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, הנחת היסוד שלי הוא, שהאדם הסביר צריך להתכונן גם לבעיות שיהיו לו בחיים, ולחסוך עבור מקרים של מצוקה כלכלית. מקרים שכוללים בין השאר פיטורין, הוצאות דיור חריגות, מחלת ילד ממושכת וכדו'. אדם שעשה זאת, יכול להחליט שהוא מעוניין למצוא עבודה שהוא מאד אוהב, ולכן צריך לברור היטב את ההצעות שלו, מקרים בהם הוא לא אוהב את עבודתו, ומחליט להתפטר לפני שמצא עבודה אחרת וכו', או אפילו למקרה שהוא מצא דירה שנמכרת במחיר זול, ושווה לו לקנות אותה עכשיו. להתנהל בחיים בלי עתודה רצינית של כסף, זו התנהלות בלתי אחראית כלכלית. העובדה הזו עומדת בלי קשר לשאלה האישית, האם כדאי לי להתווכח על כל סעיף בחוזה, גם אם יש בו סעיפים שלא הכי מוצאים חן בעיני. אם אתה בעל עקרונות, וחשוב לך שלא יהיה כתוב בחוזה ''העובד ימלא את תפקידו במסירות, ויקדיש את כל מרצו בזמן העבודה להצלחת העסק'', כי זה מוטה לטובת המעסיק, ברור לך מקצוע שייתן לך ייתרון על המעסיק (אם תעבוד בבניין, תקבל משכורת סבירה, ולא יהיה לך אפילו חוזה. אם את רוצה אני אתן לך טלפון. יש מצב שאת יכולה להביא את הילדים לעבודה לפעמים). אם אתה מעדיך לעבוד בתחום שאתה מוכשר בו, בלע את הצפרדע, וקבל את המצב העגום של השוק. אם אתה רוצה גם וגם וגם, לך לאמא שתספר לך על צוצון שנשאר ברצון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"השוק" נבנה מהיצע וביקוש. להיצע אמור להיות בו say לא פחות מאשר ביקוש. כאן אני באמת מפסיקה, כי אני רואה שאתה כותב (כפי שהודית) מנקודת מבט רגשית - אתה מתקומם על כל ביקורת על המעסיקים. לי ממש לא איכפת אם יחטפו קצת ביקורת. לכן נראה לי שכל המשך יהיה טחינת מים. (ואגב, אישית אני פרילאנס ואין לי מעסיקים כלל. רשמית אני "ספקית" העובדת מול "לקוחות". מי רשאי/לא רשאי להתמקח עם מי?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש הרבה ביקוש ומעט היצע - יש לספק say, אם יש הרבה היצע ומעט ביקוש, יש למעביד say. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |