 |
מתוך האוטוביוגרפיה "חיים מספר על טופול":
"גם כשהיתה כבר מפורסמת מאוד, לא תמיד נתקבלה להקת הנח"ל בשמחה. באחד הימים, באמצע הקיץ, נשלחנו לאזור שבטה שבנגב. מצאנו את יחידת המילואים שנשלחנו לבדר באמצע המדבר ... עסוקים בשלבים האחרונים של פירוק המאהל והעמסת הציוד על משאיות.
...
הג'ינג' [המפקד בשטח] אסף את המילואמניקים, ועד שהתיישבו לפני המשאית שלנו היינו אנחנו מוכנים להופעה; ואז נשמעו דבריו של הג'ינג'י:
'חבר'ה, אני מצטער להודיע, שמטה החטיבה הספיק להכניס לנו עוד שטוזה אחת לפני שחוזרים הביתה. שלושים יום, לפי דעתם, לא הספיקו לנו. אז שלחו לנו את להקת הנח"ל בשביל שתעכב אותנו עוד שעה אחת במקום המחורבן הזה. מה אפשר לעשות? גם הלהקה הם חיילים, גם הם חייבים למלא פקודות, לא אשמתם ששלחו אותם אלינו. אז בואו נשב להם בשקט, ניתן להם לבצע את תפקידם ולסיים אותו מה שיותר מהר, ואז סוף סוף נוכל אנחנו לצאת הביתה - קבלו אותם במחיאות כפיים.' "
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש