בתשובה לדותן דביר, 04/03/02 11:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפשר להכיר בגאונות של מישהו ועדיין להחליט לא לצרוך את האמנות שלו. ומה על יוצר לא גאוני? נאמר שנוסע כי סופר בינוני, מלא קלישאות, היה אנס סדרתי. אותו מן הסתם יהיה קל הרבה יותר להחרים. אבל איפה אתה מציב את קו ההחרמה? הקו הזה יצטרך להיות תלוי בסולם ביקורת איכות כלשהו (מעליו "מותר, כי האיש גאון", מתחתיו "אסור, מסיבות מצפוניות, ואפילו לא חסר לי". באמצע "מתלבט"). סולם אישי מאוד - או שמא קולקטיבי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פטישי, מחבר "מאמי מאמי די". יובל מסנר, שעירית תל-אביב מסדרת לו פרנסה. זוהר ארגוב. דרך אגב, דנקנר האשים את דב"א באונס. לפי החוק הישראלי, בעילת קטינה מתחת לגיל 14 היא אונס, בהסכמתה או שלא בהסכמתה. תמוה בעיני שהמשטרה לא טרחה לחקור את מקורבי דב"א, שידעו, שתקו ולטענת דנקנר אף סייעו (חיים חפר לעיתון: "אמרתי לדן שזה גועל נפש, מה שהוא עושה עם הילדות"). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |