593538
אם X משלם לאתר Y כדי שיסיר כתבות שליליות זה מסריח אבל בוודאי חוקי.

אם Y מפרסם כתבות בתקווה ש-X יבקש שיורידו אותן תמורת תשלום, נשמע לי גם חוקי.

אם Y מודיע ל-X שהוא מוכן להימנע מפרסום חומרים שליליים שעשויים להיות ברשותו תמורת תשלום, זה חוקי?

אם Y מודיע ל-X שיש ברשותו פרסומים שלילים שיפרסם אלא אם יועברו אליו כספים, זאת כבר סחיטה כנראה.

יש עורך דין בקהל שיכול לספר אם מקרים 3 ו-‏2 חוקיים?
593545
נראה לי שמחוץ לקהל הקוראים של האייל הקורא יש עורכי דין שיספרו לכולנו שמקרים 2 ו 3 הם חוקיים או לא חוקיים, תלוי מה יבקשו מהם וכמה ישלמו להם.
593631
אלע"ד - כמי שכתבה וערכה סוגים רבים של פרסומים, עיתונאיים ואחרים (בוא נסגור על "אשת תוכן מנוסה") המקרה הזה קצת בלבל אותי. יש פרסומים מסחריים רבים בכלי התקשורת, שגובים כסף על פרסום חיובי והתעלמות מעובדות שליליות. קוראים לזה "תוכן שיווקי", "כתבות תדמית", "פרסומי המחלקה המסחרית", "מוספים מיוחדים" ועוד כהנה שמות. למעשה כמעט כל העיתונים הגדולים מחזיקים מחלקות נפרדות(!) שאחראיות על הוצאת פרסומים כאלה, שהם בד"כ הרבה יותר רווחיים מהעיתון. והם כמובן חוקיים לגמרי ובד"כ אפילו מצליחים לשמור על אתיקה מסוימת.

הבעיה במקרה של האתר המדובר מורכבת מכמה פנים:

1) למרות העובדה שפעל כאתר חדשות ומידע "עיתונאי אובייקטיבי", האתר מעל בתפקידו זה ובעצם יצר תדמית שקרית. זה בניגוד למוספים שיווקיים שכאילו-יתחפשו לעיתון אמיתי, אבל תמיד יציינו בכותרת או לוגו קטנים, על הכריכה וגם בפנים, את האוריינטציה האמיתית שלהם.

2) הסכומים שנדרשו לא פרופורציונליים - אם שופטים אותם כתשלום על "תוכן שיווקי", אז כמובן שהתשלום הוא הרבה יותר מהנהוג בשוק (החילוני, ובטח הדתי), שנע סביב אלפי שקלים בודדים עד עשרות אלפי שקלים לעמוד לחברה מסחרית.

3) אם הבנתי נכון, הם גם יזמו תוכן שלילי בעצמם ואז ביקשו כסף בתמורה להסרתו. זה כמובן שונה מהמקרה שבו בכתבה השיווקית המחמיאה מבטיחים למנכ"ל ש"לא נכתוב על פרשת X שפוגעת בתדמיתכם", כאשר פרשת X היא עובדה מוצקה או לפחות משהו שפורסם בעבר בתקשורת, ואינה המצאה של הגורם המבטיח פרסום.

כך שלמעשה ההצעה התמימה והמקובלת לכאורה של תוכן שיווקי מחמיא זכתה כאן לטוויסט שהופך אותה לסחיטה (כאמור, זו לא הגדרה משפטית). על רקע סעיפים 2 ו-‏3, הסעיף הראשון מתגמד. כי הסעיפים הללו היו חמורים גם לו ביצע אותם כלי תקשורת שאין לו כל יומרות להצגת פסאדה עיתונאית אובייקטיבית או שקולה.

אני מתעלמת פה כמובן ממקרים שבהם יש השפעה על תוכן עיתונאי בלי מעורבות של תשלום כספי ישיר (בעל העיתון מבקש שלא יכתבו על הפאשלה של חברה X. נניח).
האייל האלמוני 593633
אני לא עורך דין, אבל חוק העונשין נראה לי די מפורש:
"המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו – מאסר תשע שנים."

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים