בתשובה לרון בן-יעקב, 05/04/12 10:18
מקרה מבחן: מופז ולבני 593598
מעניין, ניתוח השימוש בשפה בתור כלי המרמז על מציאות כלשהיא, בעוד אנו מתעלמים מכך שמה שהשפה אומרת באופן ישיר ולא מרומז אינו מתאר את המציאות.

ייתכן ואם ממילא הטקסט המנותח אינו מתאר מציאות באופן ישיר גלוי וברור, אז גם הפירוקים הסטטיסטיים השונים שלו חסרי כל משמעות.
מקרה מבחן: מופז ולבני 593599
לא, הניתוח לא בא כדי ללמוד משהו על נשוא האמירות אלא על מי שאומר אותן. המטרה היא ללמוד כיצד השימוש בשפה חושף שייכות לקבוצה, חושף כיצד אנחנו מתייחסים לחברי הקבוצה שלנו לעומת קבוצה אחרת (עויינת, בקונפליקט, סתם אחרת). בעיקר, כיצד בחירה במלים, בחירה לא מודעת - פעלים שמות תואר במקרה הזה - מתחזקת, מחזקת, משמרת ומפיצה תפיסות סטריאוטיפיות עלינו, חברי קבוצתנו, ועל "אחרים" מקבוצות אחרות. המציאות הנחשפת איננה "המסר" או "המשמעות" של מה שאתה אומר. המציאות הנחשפת היא המסר והמשמעות (במרכאות?) שנובעות מלמה אתה בוחר לומר מה שיש לך לומר דרך שימוש באוסף מסוים של פעלים ושמות תואר. כאמור, השינויים בהרכב האוסף הזה מרמזים על היחס השונה - סטריאוטיפי אם תרצה - לעצמינו ולאחרים. לכן, אמת או שקר האמירה בהקשר של מציאות אובייקטיבית חיצונית כלשהי איננה רלוונטית. כך שמהבחינה הזו יש הבדל גדול אם עובדות ביוגרפיות של אדם מסוים מסופר בעזרת שימוש מוגבר בשמות תואר מופשטים לעומת שימוש בפעלים קונקרטיים. כך שאין קשר אם העובדות אמיתיות או מסולפות או אם הן סיפרת את זה כדי לרומם או להשפיל אותו.
מקרה מבחן: מופז ולבני 593609
אני מבין. עדיין קיימת האפשרות שמי שבוחר מה לומר מודע לזה, ולכן כמו שהוא יכול להיות מספיק מתוחכם בכדי לנסות ולמכור אי-אמיתות, הוא גם יכול להיות מתוחכם מסדר שני בכדי לנסח בצורה מודעת את האמירות המובילות את השומע - באופן בלתי-מודע לשיטתך - לקבל רושם מסוים ומסר מסוים.
מקרה מבחן: מופז ולבני 593611
אני לא חושב ששני העיתונאים שבדקתי מודעים עד כדי כך. אני לא חושב שיש הרבה אנשים שהם כל כך מודעים שיכולים לבחור בצורה שוטפת באיזה מלים להשתמש. זה דורש תשומות ויכולות קוגנטיביות של שליטה, בקרה וכיוב' גבוהות מאד. יכול להיות שאם אתה מודע לתאוריה ותשב הרבה זמן על מאמר אחד ותקדיש הרבה זמן לבחירת המלים אז אולי תצליח ''לרמות את הקזינו''.
מקרה מבחן: מופז ולבני 593613
אני מניח שאנשים שמקצועם תקשורת (עיתונאים ופוליטיקאים למשל), מסוגלים באופן ''אינטואיטיבי'' לעשות מניפולציות מילוליות מתוחכמות מאד, במקומות שאני ואתה היינו זקוקים בהם לאלגוריתמים וניתוחים מתמטיים מתוחכמים.

זה מזכיר לי כתבה מהשבוע שטענה שלתאי זרע יש יכולת מתימטית מאחר והם נעים בכיוון הגראדיינט הכימי של מרכיב כלשהוא.
מקרה מבחן: מופז ולבני 593614
אם כך (ואני לא מסכים!) אז המצב עוד יותר חמור. אם ניקח את הניתוח הזריז שעשיתי הרי שמופז לא רק סובל מדעות קדומות מוסוות שלכאורה שני העיתונאים אמורים להתנגד להן ולא לתת להן ביטוי. מה שאתה אומר זה שאם שכספית ומועלם בחרו בכוונה במלים כדי להעצים ולזרוע דעות קדומות נגד מופז (ואני משוכנע שהם לא, גם בגלל שהם לא יודעים על התאוריה, שהם אנשי מקצוע, והם אזרחים נורמטיביים שאין להם אינטרס בהפצה של סטריאוטיפים שליליים), הרי שמופז סובל מגזענות גלויה ובוטה. שהעיתונאים מודעים בריש גלי לדעות הקדומות השליליות שיש להם נגד מופז (ובאותה עת, בעד לבני) ואין להם שום אינטרס חברתי או פוליטי להילחם בהן, אלא יש להם רצון להמשיך להפיץ אותן.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים