בתשובה להפונז, 18/04/12 11:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. המוזיקה של רונה קינן היא במובהק מאוד ג'נדר-אוריינטד, או בכל אופן להטב"ק-אוריינטד שזה עוד יותר חזק. 2. פוליקר יצא מהארון לא מזמן, והדימוי הציבורי שלו מעולם לא היה הומסקסואלי. רונה קינן, לעומת זאת, נחשבת למייצגת של הקהילה מהרגע הראשון של הקריירה שלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. טוב שאתה אומר זאת, אני לא מכיר אותה ממש (את המוזיקה שלה). אני תוהה איך מאופיינת מוזיקה מאוד להטב-אוריינטד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חצי מהשירים שלה הם על אהובות שלה (למעט בדיסק ''שירים ליואל'' שהוא על אבא שלה), ואז היא מדברת גם על עצמה וגם על אהובותיה בלשון נקבה. זה כשלעצמו מספיק, כי אי אפשר להתעלם מזהות מינית שמוזכרת בכל שורה. חוץ מזה, יש לה גם שירים שעוסקים ישירות בזהות מינית או בבעיות שמעסיקות את הקהילה באופן מיוחד (''גלויה'', ''תוגה שיכורה''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל כל זמר/ת ששר/ה בעברית על אהבה (רומנטית) יש זהות מינית נוכחת. רק שכשמדובר באהבה הטרוסקסואלית, זה שקוף לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. הנקודה היא שאצלם זה לא אקט פוליטי1. והם גם לא שרים שירים על הרגע שבו הם הבינו שהם סטרייטים, ולא על נושאים בוערים שמעסיקים את הקהילה הסטרייטית. __________ עדי סתיו, מבסוט מזה ששינינו נושא כבר ארבע פעמים ואנחנו בעצם עדיין און-טופיק. 1 ושלא תביני אותי לא נכון, אני חושב רונה קינן עושה את זה לגמרי בכנות, בטבעיות ובחינניות. למעשה, בתור גבר סטרייט, התיאורים שלה של אהבה רומנטית לאשה שקופים לי יותר מתיאורים של זמרות סטרייטיות של אהבה רומנטית לגבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה של יחסי גבר-אשה1 לא מעסיקה את הקהילה הסטרייטית? 1 כמערכת זוגית, לא מנקודת מבט מעמדית של יחסי הכוחות בין המינים כקבוצות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא, פשוט כי אין "קהילה סטרייטית". וחוץ מזה, ברגע שהוצאת את "1" שלך אז זה גם לא בדיוק "נושא בוער". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביחסים סטרייטיים1, כמו ביחסים בכלל, זה בוער כשזה בוער, זה בוער כשזה חסר, זה בוער כשזה עובר, זה בוער כשזה חוזר, ולפעמים זה בוער סתם כי מישהו הדליק נר. כמובן שכל אלו ברמה האישית ולא ה"קהילתית", עם הסתייגות מאחר וכל אקט אמנותי שמביע נושא אישי הופך באופן מסוים לקהילתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא קהילה, אבל הנושא כן מעסיק את הרוב הסטרייט - גם בלי פוליטיקה מינית מעסיקים אותו האתגרים והמגמות המשתנות, אפילו עד בעירת-מה. ע''ע ''כשאת אומרת לא'', ''גברים מקצוענים'', ואם לא הייתי עייף עכשיו אני מקווה שהייתי שולף עוד שלוש דוגמאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את "כבודה של האישה (בבית פנימה)" של יוני רכטר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכרתי. וחשבתי גם על הגירושין, שהוא אמנם בדיחה (מוצלחת) אבל אני מניח שמעיד על רוח תקופתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד בדיחה נחמדה שמעידה על פך קטן מתקופתה, ''החופש בבית הבראה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקהילה הסטרייטית? תיכף תהפכי את האשכנזים למיעוט נרדף. :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת תיכף? כבר בתחילת שנות התשעים האשכנזים היו מיעוט. (ואז הגיעה העלייה הרוסית, אבל להם יש תגית משלהם). ובקשר לנרדף - אם תקראי קצת טוקבקים, תראי שזוהי קבוצה מאוד מושמצת ומבוזה. בדרן בדימוס וכותב באתרי אינטרנט משניים הציע אתמול לשלוח אותם (או לפחות את השמאלנים שבהם) חזרה למחנות הריכוז. ומזווית אחרת - בתור מי שעבר ילדות בבאר שבע, בשכונה היה מאוד ברור מי רודף ומי נרדף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |