גם אני עיטור 594552
ההיבט העצוב ביותר בפרשה הזו היא כמות האנשים שמשעמם להם בחיים ושצריכים דחוף זריקת תוכן כלשהי לחייהם. כמובן, לא רק למשפחות הנספים משעמם בחיים, אלא למעשה לרוב האנושות, אשר מעבירה חלק ניכר מזמנה בזפזוף בין הערוצים, בשינוי הסטטוס בפייסבוק ובהליכה למשחקי כדורגל, אבל איכשהו זה מקבל דגש ייחודי בכל פעם שיש איזושהי מחלוקת מרה שקשורה לאנשים מתים, כמו למשל האנרגיה הבלתי-נלאית שישראל משקיעה מדי פעם בהחזרת גופות של חיילים מידי האויב. קידוש המוות זה אחת השריטות העמוקות ביותר שיש לעם הזה. וישינסקי באמת מאמין שלבנו יפריע שמישהו שאינו עומד בקריטריונים ייקבר לידו?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים