 |
תודה. נראה שהגיע הזמן לקריאה חוזרת בתוף הפח.
א. בדקתי קצת לגבי הדמות של מאוריציוס פיינגולד בספר השני של תוף הפח (קראתי את מה ששמאי גולן כתב) ובעקבות זאת ברצוני לחזור בי ולשנות את דעתי. ברור שגראס אינו פרו-נאצי ואף מכחיש שואה או אנטישמי טיפוסי אינו. מלכתחילה סברתי שגראס מקורב לרויזיוניסטים הגרמנים, אבל כעת שוכנעתי שהטענות על האנטישמיות הלאטנטית (סמוייה) אינן חסרות בסיס.
ב. שמאי גולן כותב על דמותו של פיינגולד כיהודי מפלצתי, ניצול טרבלינקה, אשר עושק ומנצל את שכניו הגרמניים בשמם כביכול של בני משפחתו המומתים. איני מציע את שמאי גולן כאמת מידה של האמת המוחלטת. במאמר שלו יש דברים לא נכונים (אף אחד לא טוען שגראס היה "קצין בוורמאכט"). זה גם לא נכון שפיינגולד הוא היהודי היחיד בספר. מוכר הצעצועים זיגיסמונד מרקוס שמכר לאוסקר מאצאראט את תוף הפח, הוא דמות משמעותית עוד יותר מפיינגולד בספר והוא יהודי המתאבד בליל הבדולח. גראס גם מתאר את אבותיו בני העיר דנציג כחבורה צבעונית של קאשובים, גרמנים, פולנים ויהודים. יחד עם זאת ציור דמותו של פיינגולד הנראה כתיאור של יהודי כפי שהיה מתקבל אילו כותב כשרוני היה כותב בדר שטירמר, אי אפשר לבטלה או אפילו להשוותה לשיילוק של שקספיר או פייגין אצל דיקנס. גראס, הוא סופר מוכשר מאד והומאניסט גדול ודוקא לכן דמותו המאקאברית של פיינגולד מעלה תמונה ריאליסטית של ניצולי שואה שחזרו לגרמניה וראו בניצול ורמיית שכניהם את נקמתם בשכנים שבגדו. כמובן שמותר לצייר יהודים שליליים בספרות ואם אתה כותב טוב כמו שקספיר, אתה גם תדע לצייד אותם בצדדים אנושיים (כמו אשתו המתה של פיינגולד הממשיכה ללות אותו). הבעיה היא בשאלת הבחירה. השאלה שצריך לשאול את גראס היא: כאשר אכן בוצעו בגרמנים בשלהי מלה"ע ה-2 פשעי מלחמה מחרידים כל כך, מדוע אתה בוחר להציג דוקא את האבטיפוס של כמה יהודים אשר בכספי הפיצויים שלהם ניהלו בתי זונות בהמבורג?
ג. השילוב הפולני-גרמני של גראס אולי לא הספיק כדי ליצור אנטישמי גזען מן השורה, אך קשה להתעלם מן ההרגשה שמדובר כאן באדם שאינו אוהב יהודים כקבוצה וכאשר הוא ניצב בפני עוול במימדים מחרידים שנעשה להם, הוא מנצל כל הזדמנות וכל אפשרות כדי להוכיח שלגרמנים נעשה עוול דומה ושהיהודים עצמם מסוגלים למעשי נבלה מאותו סדר גודל. אם היטלר הצליח להכות את יהדות אירופה מכה אנושה , הרי עתה יהודי ישראל עשויים להכות את העם האיראני באותו אופן.
ד. ארי שביט בארץ http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1684849 כותב: "אתגר גראס הוא אתגר רציני. גלום בו ניסיון לבטל את האפליה המתקנת שממנה נהנה העם היהודי מאז 1945 - בכל הנוגע ליכולתו להבטיח את חייו. גלום בו ניסיון לשלול מישראל את רשת הביטחון המוסרית שעליה נשענת רשת הביטחון האסטרטגית המקיימת אותה." ואפילו מקריאת השיר של גראס עולה ההרגשה שגראס ממש התענה כל השנים בהם נאלץ לכפוף את רגשותיו הסמויים למשטר העריץ של "האפלייה המתקנת" הזו. אני לא מבין את ההכאה של שביט על חזה השמאל הישראלי גם בנושא הזה. כותבים מן השמאל הישראלי (יהושע סובול, יורם קניוק) לא חסכו מגראס את שבט עטם עוד לפני הפרשה האחרונה. יחד עפ זאת, התיעוב האינסטינקטיבי שאנו חשים כלפי הגזענות הבהמית הגסה של צאן מרעיתם של האדונים ישי וליברמן לא צריכה לשמש לנו כסות עיניים המכסה על טיפוסים גם די לא סימפטיים בשמאל האירופי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש