 |
טוב, לאור ההבהרות האחרונות שלך המשפט שלך "כשהמדינה מעניקה לך נישואין היא טוענת שאורח חייך ראוי להערכה" נהיה עוד יותר סתום (ואולי במקום evaluate צ"ל assess?)
בכל מקרה, גם ההשוואה לבחינות בגרות היא חסרת שחר. הערכת הציון בבגרות ניתנת על יכולות ומאמץ ומטרת הפרקטית היא חישוב תועלתני (לפחות כפי שהצגת את הגישה של האוניברסיטה).
כדי להיות בוטה, כדי להינשא בני הזוג לא צריכים להוכיח שום יכולות ולא להשקיע שום מאמץ (מבחינת להתכונן, ללמוד, להשתפר). יתרה מזאת, בני הזוג לא צריכים אפילו להוכיח (או לא) שהם אוהבים זה את זו. הם רק צריכים לבטא רצון מינימלי להינשא.
הערך שאנחנו כחברה מעלים על נס בהכירנו בנישואין איננו יכולת גידול ילדים אלא נאמנות ואמינות לאורך זמן (ואין צורך להיכנס כאן לניתוחים סוציוביולוגיים). אבל מאי, ערך הנאמנות ההדדית מלווה בערך אחד של שליטה גברית, ומטובל באורתודוכסיה דתית. כך זה היה וכך זה הווה ברוב העולם. אנחנו, כחברה מערבית שואפים לשנות זאת ולהתמקד בערך הנאמנות. לכן בקצוות של הספקטרום הנישואי, אנחנו דוחים נישואי בזק שאורכים זמן-קארדשיאן - אפילו אם הם נבעו מכנות והתלהבות, ומעריכים יותר זוג שנשוי 50 שנה - אפילו אם מדובר בנישואים קרים ולא סימפטיים של יחסי מרות וכיוב'.
החברה שלנו גם לא עוטפת את ערך הנאמנות בהילה דתית - קדושה, ולא בזה לגירושין. הסיבה היא הערך השני - שיווין וצדק. עדיף גירושין מאשר נישואים ארוכים אך אומללים.
ולכן, השאיפה לנאמנות האישית, שאמורה להמשך לאורך זמן ולא תהייה אופורטיונסטית, משותפת לכל. וכשהערך הזה משולב ללא היתר בערך של שיוויון, אתה יכול להבין מדוע מקדמים הכרה וליגליזציה של נישואים חד-מיניים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש