בתשובה לארז לנדוור, 06/03/02 2:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר לנדוור הנכבד, הביקורת של השמאל האמריקאי כלפי ניקסון היתה מוצדקת נקודה. ביקורת זו לא העלת אף פעם על נס את השיטה הקומוניסטית, ולא השתתפה בחגיגות נוער העמים במזרח ברלין לשם ניגוח ארה"ב, אלא פעלה ביעילות ובדבקות מבית לכל אורך קללת מלחמת וויאטנאם. הביקורת של השמאל הישראלי כלפי מהלכי שרון היא אף יותר ממוצדקת, אך עליה לדרוש דברים מוחשיים ביותר: נסיגה חד צדדית ומוחלטת ללא הסכם או חוזה שלום. זוהי כל התורה על רגל אחת לשיטתי, אשר גורסת כי עם שרון, וגם עם ערפאת לא ייהא כל הסכם בעתיד הנראה לעין, וזאת באופן גורף: שרון לא יבצע דבר גם עם מחליפו של ערפאת, וערפאת לא יבצע דבר גם עם מחליפו של שרון. ביקורת זו חייבת להיאמר ברי"ש גלי בחו"ל, לפני אנטישמים ופילושמים כאחד היות והדבר ממש לא משנה אם אירופה אוהבת ו/או מאוהבת בתיעוב שרון. השמאל הישראלי יכול לומר בפשטות מדהימה כי גם עם שרון וגם עם ערפאת לא יתקיים מצב של מו"מ מסיבות שונות הקשורות במבנה האישיות של שני אנשים אלו, ועל כן יש לפעול, ומהר, להפעלת לחץ רציני על ישראל לסגת משטחי כיבושי 67. 'שיתוף הפעולה האמיתי עם מנהיגים ימניים' כדבריך קיים למעשה בשני צידי המפה הפוליטית בישראל, בצורת התמכרות סוגסטבית בכוון האשמת גורם אחד ויחיד בהתפתחות המצב הקיים; אצל הימין בישראל מכונה גורם זה ערפאת ואצל השמאל בישראל מכונה גורם זה שרון. אם השמאל הישראלי היה פונה וחוזר ללא הרף בדרישתו לנסיגה חד צדדית ומלאה תוך ביקורת נוקבת כלפי שני הצדדים האמורים, היו, אולי, פני הדברים יכולים להראות אחרת, ואולי אף להשמע אחרת באירופה - אשר מסיבותיה הפנימיות מעדיפה להיתלות בצילו המושחר של שרון כמוצאת שלל רב, מבלי להבין כי בעיות אלו תתקיימנה גם עם מחליפו של שרון, אשר עלול אף הוא שלא להצליח במו"מ עם האיש ערפאת. בברכה א. מאן |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |