בתשובה לצפריר כהן, 04/07/12 9:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מציע לטובת הדיון להגדיר דמוקרטיה ככל מקום שבו יש חופש ביטוי ובחירות חופשיות והוגנות שמתרחשות (לפחות) כל פרק זמן קבוע, בהן בוחרים את השליט האמיתי של המדינה (או את מי שבוחר אותו), ושמי שזכאי להשתתף בהליך הדמוקרטי הוא לפחות 45% מהאוכלוסייה מעל גיל 30 באותה מדינה. כלומר מדינות שאפשרו דמוקרטיה לגברים, או דמוקרטיה מעל גיל מסויים (כמו שמקובל ברוב המדינות), הן עדיין דמוקרטיות. כל השאר הוא דיקטטורה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אה, למה מדינה שמאפשרת "דמוקרטיה" רק לגברים היא דמוקרטיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. אבל נראה לי שרוב המדינות שנתנו זכות בחירה לגברים באמצע המאה ה-19 ושרדו עד לאמצע המאה ה-20 נתנו בשלב זה זכות בחירה לנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במונחי ימינו היא לא. אבל במונחי המאה ה-19 היא כן. תסכימי איתי שיש הבדל גדול בין הדרך שבה אסד התמנה לנשיא לדרך שבה ד'יזראלי התמנה לראש ממשלה. מצידי תקראי לזה "לא דיקטטורה" או דמוקרטיה מנוונת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפלגה של ד'יזראלי, כדאי להזכיר, קיבלה ב-74 רק 44% מהקולות (המפלגה של המפסיד, גלאדסטון, קיבלה 52% מהקולות). סה"כ הצביעו בבחירות קצת יותר מ-2 מליון מצביעים. בשביל הפרופורציה, אוכלוסיית בריטניה עמדה אז על יותר מ-30 מליון תושבים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |