דרך בורמה 599010
כתבת במאמר:

"אבל קשה שלא להתרשם שהסיפור על גיבור לאומי שהפך לרודן סמכותני לא בהכרח סותר את הסיפור על מדינה קטנה שלא זוכה ליחס הוגן מצד הקהילה הבינלאומית. למעשה, שני הסיפורים האלה הולכים יד ביד לעיתים קרובות. תחושת בידוד וחוסר צדק מצד "העולם" מספקים לא פעם את האקלים האידאלי לצמיחת משטרים דכאניים ומיליטנטיים, ואלה בתורם מהווים עילה נוחה להמשך הבידוד והיחס הבלתי הוגן."

מה דעתך על יחס הקהילה הבין-לאומית לבורמה בהשוואה לכך? האם לדעתך הדרך לשינוי יחס המשטר קשורה לשינוי היחס הבין לאומי?
דרך בורמה 599012
למיטב ידיעתי המקרה של בורמה הוא עוד דוגמא טובה לאופן שבו בידוד בינלאומי והטלת סנקציות על מדינה עם משטר מהסוג הזה בעיקר הקשיחה אותו ועיכבה את תהליכי הדמוקרטיזציה.
דרך בורמה 599052
אני לא כ"כ בקי בבורמה אבל השאלה תמיד מה קדם למה?
הרי גם באירן משתמשים בבידוד הבינלאומי כדי לייצר שנאה למערב, ומצד שני במקומות כמו סין שהמערב לא מבודדת אותם עדיין אין דמוקרטיה.
אז זה לא בהכרח קשור.
דרך בורמה 599053
נכון, וגם הדוגמא של אתיופיה שמתוארת כאן מראה שמצב הדמוקרטיה וזכויות האדם יכול להתדרדר גם כשהמערב מעלים עין ולא מטיל סנקציות. אני מסכים שאין כאן חוקים מוחלטים, אבל כן יש נסיון מצטבר שאפשר ללמוד ממנו שסנקציות יעילות יותר ככל שהמדינה שעליה הן מוטלות היא קטנה יותר, דמוקרטית יותר, ובעלת קשרי מסחר מפותחים יותר עם המדינות שמחרימות אותה. עוד פקטור חשוב הוא שככל שהתנאי להסרת הסנקציות הוא מוגדר וממוקד יותר, כך גדל הסיכוי שהן יצליחו. לסנקציות שמוטלות במטרה להפיל מישטר או לכפות רפורמות דמוקרטיות יש סיכוי מועט ביותר להשפיע לחיוב. כל זה מגובה בלא מעט מחקרים, שפרטים על אחד הגדולים שבהם אתה יכול למצוא בכתבה שכתבתי על הנושא לפני שנתיים.
דוקא סין לדעתי היא דוגמא למדינה שבאופן כללי עוברת רפורמה איטית והדרגתית מאוד מאז שנות ה-‏70, ודווקא העמקת קשרי המסחר שלה עם המערב היא הכוח המניע ליותר פתיחות ויותר חופש (למרות שהדרך לדמוקרטיה עדיין ארוכה...). גם אם חושבים על מדינות אחרות שעברו תהליכי דמוקרטיזציה בארבעת העשורים האחרונים, נניח בדרום ומזרח אירופה ובאמריקה הלטינית, התהליכים האלה לא התרחשו תחת בידוד וסנקציות.
במקרה של אירן גם יש ויכוח אם הסנקציות עובדות או לא, למרות שאני מתרשם שיש תמימות דעים שהחרפת הסנקציות החלישה מאוד את האופוזיציה והמחנה הרפורמיסטי (כמו שתמיד קורה תחת סנקציות, וזה באמת כמעט בגדר חוק מוחלט - ע"ע זימבבווה, קובה, סרביה, עירק, בורמה, אריתריאה כמובן, ועוד). אם אירן תסכים בסופו של דבר לפשרה בעניין הגרעין ייפתח הויכוח הבלתי נמנע בין היסטוריונים אם היא ויתרה בגלל הסנקציות או בגלל הפחד ממתקפה צבאית. זה מה שקרה כשלוב ויתרה על תכנית הגרעין שלה ב-‏2003. חלק חשבו שהסנקציות סוף סוף עבדו אחרי שנים, ואחרים טענו שזה לא מקרי שקדאפי קיבל את ההחלטה הזאת מיד אחרי שהאמריקאים תקפו את עירק.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים