בתשובה להפונז, 17/07/12 13:37
599974
למשל...
599979
קודם כל ברור שהראשונים שמשתמשים במנטליות הזאת הם הפלסטינים, אמנם לא מדינה ריבונית, הרבה יותר מאיתנו. וכל המדינות שמשמרות את הפליטות הפלסטינית במקום לתת להם אזרחות שותפות לאג'נדה דומה.
שנית, זאת גם אמירה שמעצם מהותה היא מאד תלויה בפרשנות למציאות, כך שאפשר להכניס אליה מקרים רבים, תלוי בעין המתבונן. זה קצת כמו לומר על מישהו: הוא משתמש בתחושת העליונות שלו כדי להשפיע על אנשים. זאת מן אמירה פסיכולוגיסטית, שלא בטוח כל כך שאפשר לתמוך בה על פי נתונים יבשים ולא סובייקטיביים. אז להוסיף ולומר: ורק הוא עושה זאת, זה מאד לא סביר, או קשה למדידה.

כן, אני יודע שזה קצת סותר את החלק הראשון של תשובתי, אבל מותר להשתתף במשחק מדומה גם אם אין לא משמעות קשיחה...
599991
"רק במדינה ריבונית אחת מקודשת המנטליות של המיסכנות על רקע המציאות שלפני 70 שנה"

הפלשתינאים הם, עד כמה שידוע לי, לא מדינה ריבונית. המנטליות של המיסכנות שלהם היא, למיטב הבנתי, על רקע המציאות של היום ולא לפני 70 שנה.

לא הבנתי איך "כל המדינות שמשמרות את הפליטות הפלסטינית במקום לתת להם אזרחות" שייכות לעניין.
599998
כך גם ידוע לי, ואף כתבתי זאת בתגובתי.

אילו כפליטים בשנות הארבעים-חמישים היו משקמים את עצמם כפי שעשו כ-‏100 מליון פליטים של שנות הארבעים ברחבי העולם, במדינות אליהם הגיעו - בונים ערים במקום מחנות פליטים, מתערים באוכלוסיה המקומית (שהפלא ופלא - דוברת את שפתם, חולקת את מנהגיהם, לעיתים אף חולקת קשרי דם הדוקים איתם, נתוני פתיחה הרבה יותר טובים משל רוב ה-‏8^10 לעיל), ייתכן ולא היה לנו במה לדון. אלא שהם בחרו‏1 לא לעשות זאת, ולכן עניין המנטליות וגו'.

1 - אה, לא הם בחרו אלא המדינות אליהן הגיעו - ראה המשפט השלישי שלך.
600003
כן, אולי לסבתא היו גלגלים, אילו הייתי מרוויח בלואו או אילו היהודים היו מתערים באוכלוסיה המקומית... הכל היה נראה אחרת. ובכל זאת, אנחנו לא חיים בעולם האילו, ובעולם שאנחנו חיים בו אתה טענת ש"יש לי הרגשה שיש עוד מדינות ריבוניות שבהן מקודשת המנטליות של המסכנות על רקע המציאות שלפני ‏1XXX שנים.", ואני עדיין מחכה לשמוע איזה דוגמא (או שתיים) מאותו עולם בו אנחנו חיים.
600005
תגובה 599979
600074
אני חושב, רק מרושם שטחי, שבארמניה, אירלנד ואריתריאה (למדנו ממש עכשיו) עוולות העבר, מצד העולם או הגורל, טבועות עמוק באתוס הלאומי. (הייתי רוצה לכתוב עכשיו "וזה רק באות אל"ף", אבל באמת לא קופצת לי אף דוגמה אחרת, אם כי בטוח יש. לפולין ולצ'כיה יש סיבות טובות, אבל לא ידוע לי אם באמת הן חיות את זה). כל אחת בדרכה, ולא אתווכח עם מי שיטען שאצל הישראלים ו/או אצל הפלסטינים המידה גדולה יותר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים