בתשובה לדב אנשלוביץ, 26/07/12 15:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אדם זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו (או לחלופין: כל עוד הוא לא עצבן את דב אנשלוביץ). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שתגובתך משקפת אי הבנת מוחלטת של כוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי ידוע לכל1 שמדובר שם סתם על ניסיון של עמית שלו במשטרה להתנקם בו. מכאן שאין סיבה להאשימו בשלב זה. השווה ליחסך לזדורוב. אין לי מושג מה היה יחסך לעניין אורלי אינס. 1 כלומר: כך הודלף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש אין לי שום מושג בפרטים וייתכן שבמקרה הזה הוא צח כשלג. כל שראיתי הוא כותרת רעשנית בynet. אתה מתעקש ללכת לכוון שכרגע ממש לא מעניין אותי וגם אין לי, כאמור, שום מושג לגביו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנצל דברים שלא ידעתי עליהם, ושראיתים רק עתה בעיון ב"מקור ראשון" כדי לחזור שוב על כוונתי, למרות שאני חושב שהייתה די מובנת גם קודם. מסתבר שהוגשה בזמנו עתירה כנגד קידומו של שחם בבית המשפט העליון בגלל דברי הבלע שלו וזו נדחתה פה אחד ע"י שלושת השופטים הנכבדים. אחד מעמודי התווך הראשיים של השמאל בבית המשפט העליון, השופטת פרוקציה התחשבה ב"חרטה" שהביע שחם על דבריו, וכתבה אז בפסק הדין שדחה את העתירה: "כשל של מועמד במהלך מילוי תפקידו אינו פוסל בהכרח את קידומו מטעמים של פגיעה באמון הציבור. אמון הציבור הוא גם מושג המכיר בקיום הסליחה, המחילה והתשובה", ובהמשך דבריה ציינה את ה"זיכוך" שעובר בעל תפקיד דווקא בשל כשל החד פעמי שלו. אני מאמין שהשופטת הנכבדת אינה די טיפשה כדי שתאמין בעצמה לדברים שכתבה בפסק הדין. לו ה"חרה עליהם" היה מופנה למשל לרבין ולאבירי אוסלו, נפילתו של שחם לא הייתה מתעכבת עד למקרה ההטרדה המינית ומתחילה כבר ליד כסאה הנכבד של השופטת הזאת ואפילו קודם. נראה שה"זיכוך" שהדביקה פרוקציה לשחם לא מנע ממנו להורות לשוטריו בעת פינוי עמונה להסיר את תגי הזיהוי שלהם, והתנהלותו זו לא מנעה ממנו את המשך קידומו במשטרה (מאד מסקרן היה לראות את המילים היפות של פרוקציה לו היה המקרה הזה מובא בפניה באשרה את המשך הקידום של הקצין הזה). פרוקציה ודומיה לא יגידו שכשר ואפילו רצוי כל דבר בלע שמושמע כנגד מתנחלים כפי שהם באמת חשים בלבם, וישתמשו בנימוקים אחרים, כפי שהאנטישמים המודרניים שמצאו נמל בית מצוין בקרב האינטלקטואלים של השמאל ייזהרו מלהגיד "יהודים" וישתמשו במונח "ישראלים". מה שאמרתי בתגובתי הראשונה היה שטוב שהנבל נכשל בכיוון שעליו אין סליחה בקרב פרוקציה ודומיה, ובגלל מעשהו זה יישא עונש שהיה מגיע לו הרבה קודם. על כך אמרתי: "כל כלב בא יומו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שעניין אותי הוא ההשוואה ליחסך אל כבוד הנשיא לשעבר אשר גם לאחר שהורשע בבית משפט חיפשת ספק סביר לחפותו. שחם אפילו לא הואשם (גם אם סביר מאוד לצרף לכך ''עדיין''). אני גם שמח לראות שאתה בעד אקטיביזם שיפוטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא שהעליתי לא קשור כלל בביקורת על שחם, אלא ביחס מערכות המשפט לעבירות "מותרות" ולעבירות "אסורות", ואני כלל לא בעד אקטביזם שיפוטי אלא נגד איפה ואיפה במערכות המשפט. חבל שאתה מגיב שוב ושוב מבלי להבין שום דבר ממה שאני כותב. אם אתה רוצה לעסוק בהשוואה בין חומרת מעשהו האחרון של שחם למעשיו של קצב, וייחסי אליהם (וכאן אנו עוברים לנושא אחר), כפי שאמרתי, לא קראתי שום דבר חוץ מכותרות מעלילותיו האחרונות של שחם ולכן, אין לי שום התייחסות למעשיו האחרונים. אפילו אמרתי בתגובה קודמת שאולי הוא צח כשלג בנושא זה, בניגוד למעשיו כנגד המנחלים שבהן העובדות ברורות ואיש, כולל הוא עצמו, לא חולק עליהן. אשר לפרשת קצב, אליה נחשפתי לכמה עובדות1 שגרמו לי לבנות איזו שהיא תמונה בקשר למה שאירע שם, שגרמו לי לתעב עמוקות את האיש הזה, אבל לחלוק (בזהירות) על קביעות בתי המשפט שמה שהיה שם היה אונס. אבל האמת היא שיש איזה שהוא פרט בפרשת שחם שמחזיר אותי לפרשת קצב. בכותרות נאמר שהאיש נאשם, בין השאר, ב"בעילה אסורה בהסכמה". לא ידעתי בכלל שיש סעיף כזה בחוק, ומעולם לא שמעתי שהוזכר בקשר לפרשת קצב. בזמנו חשבתי שקצב לא ביצע עבירות פליליות של פגיעה בנשים, והוא יחד עם חלקן פגעו בי כאזרח2, פגיעות מסוג כזה שאינן ממש עבירות פליליות. אבל אם יש בחוק דבר כזה "בעילה אסורה בהסכמה" אני חושב שזה בדיוק הסיפור של פרשת קצב, ובכך היה אפשר להרשיע אותו, ולהיות צמוד לאמת. 1 העובדות העיקריות שהשפיעו על הייחסותי לפרשה היא ראיון עם מזוז שבו סיפר שא' מבית הנשיא תיארה באוזני חברותיה את ה"אונס" כרומן עם הנשיא, התמליל המלא של "שיחת הסחיטה" בין א' זו בין הנשיא. מסיבת העיתונאים הצבעונית של אותה א' ומכתב ה"טפשוני" שכתבה לנשיא, וכן מכתב החנופה שכתבה הא' האחרת שכיכבה במשפט האונס לאונסה, וגם העובדה שלא ברחה מאזור הקרוב לקצב, אחרי ה"אונס" הראשון ואפשרה יצירת תנאים לעוד "אונס". 2 קצב, הרי, חילק משרות בשל כישורים בלתי רלוונטיים למשרה. לא ייתכן שכל "ראשות הלשכה" שלו לא ידעו מה הביא אותן לתפקידן הבכיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר לפרשת ניצבי המשטרה החרמנים שמתפוצצת בימים אלה, שמעתי אמש בחדשות ערוץ 1 בטלוויזיה קול חדש שמאיר פינה שמשום מה איש לא מוכן כלל להתייחס אליה, אותה פינה שעליה דיברתי בתגובתי זאת. מדובר בקולו של העיתונאי יואב יצחק שדיבר על תופעה שבה שוטרות מעניקות שרותי מין לקצינים בכירים על מנת שהדבר יקדם אותן בתפקידן. דיבר אחריו יוסי סדבון ששרת במשטרה שנים רבות וכנראה יודע משהו על מה שקורה שם, שהזכיר יחסי מין למטרות קידום, שהיזמה להן באה מצד השוטרות הזוטרות1. כמובן שהדבר לא מפחית מחומרת מעשיהם של הבכירים, אבל אם שוטרת "מעניקה שרותי מין כדי לקבל קידום במשטרה", כפי שהתבטא יואב יצחק ודבריו מאושרים ע"י סדבון, ברור שיש כאן משהו לא תקין גם בצד שלהן. אבל האווירה בציבור מוחקת ומעלימה את הפינה הזאת ולא מוכנה לדון בה כלל. 1 אני נזכר קלושות באיזו התבטאות של איזו שדרנית, אולי בהקדמה לכתבה הזאת מאמש או במקום אחר, לפיה שוטרות שאינן נמצאות במעגל הזה, מתרעמות על קידום חברותיהן הנועזות על חשבונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאבק הוא נגד "הקונים", ונגד תרבות ההשתקה. עורך דינו של ניצב חגי דותן אמר שמדובר על מעשים שנמשכו על פני 10 שנים (להגנתו הוא אמר שהמעשים אולי לא יפים וראויים אך אינם בגדר הטרדה). כך שמדובר על מעשים שנעשו גם כשהקצין היה בדרגות נמוכות יותר, בארגון שלדבריך מקבל בהבנה בשתיקה סידורי "סחר-מכר" שכאלה. כך שאם נתעלם מההאשמת הקורבנות שעולה מדבריך, הרי מדובר באירגון משטרה מסואב כבר בתקופה שכללי ההתנהגות ההולמים בארגונים היו כבר ברורים. דבר זה צריך להדיר שינה מעיניך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סתירה בין מה שאמרת ובין מה שכתבתי, והמצב אליו הגיעה המשטרה אכן מדיר שינה מעיני. אבל מה שאמרתי הוא שלמצב הזה ישנם שותפים או יותר נכון שותפות בקרב חלק מהשוטרות הזוטרות, וקיימת בחברה שלנו מגמה של התעלמות מהצד הזה, שאף אתה שותף לה בעצם בחירת המינוח ''האשמת הקרבנות''. כדי שלא אובן לא נכון אומר מיד שאני מעריך שאכן ישנן בקרב צבור השוטרות הזוטר כאלה שאפשר להגדירן כ''קרבנות'', אבל אני התייחסתי בתגובתי לאותו חלק של שוטרות, שניצלו את המצב הזה לקידום ענייני הקריירה שלהן, גם על חשבון חברותיהן, ובכתבה אמש איש מהמשתתפים לא טען שאין דבר כזה אלא, כפי הראיתי, להפך. השוטרות האלה אינן קרבנות אלא שותפות לעבירה, ואסור לטאטא את העובדה הזאת מתחת לשטיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שגם דליה שירזלי, שוטרת מס' 6331, לא מתביישת לכתוב ש"מי שמחכה זמן כה רב חשודה עלי כי שיתפה פעולה" כי היא יודעת מניסיונה "כשאומרים לגבר "לא" חד-משמעי, הוא נסוג...לגבר יש כבוד עצמי, והוא לא יכפה את עצמו בניגוד לרצונך". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את המאמר במלואו1. הכותבת מדברת על שוטרות שמתלוננות אחר שנים שחשודות עליה ששיתפו פעולה. אני חושב שהכוונה בדברי יואב יצחק שאושרו בעצם ע"י סדבון היא לא דווקא לאלה שהתלוננו מאוחר אלא לאלה שנהנו מהמצב ואפילו יזמו את הקשר כדי להתקדם ואכן קודמו, וכמובן לא התלוננו לא אז ולא מאז2. זה קצת מזכיר את האשמת מגד גבעתי שהזמין צימר בזמן "צוק איתן" בשבילו ובשביל אחת מפקודותיו. במקרה הזה אותה חיילת הייתה שותפה ל"עשיית החיים", כפי הנראה לא דווקא לצרכי קידום אלא להנאות אחרות, וכמובן לא התלוננה. 1 מבלי לשלם לשוקן אפילו אגורה, בעזרת טריק שלימדוני כאן. 2 יש גם מקרים שבהם הנהנת כן מתלוננת במאוחר כשחל שינוי מהפכני במצבה ומעמדה במקום. בפרשת קצב, את א' מלשכת הנשיא (היא הזדהתה מאוחר יותר אך איני זוכר את שמה) אני מייחס לקבוצה הזאת, ואני גם חושד שכל ההבדל בינה ובין א' האחרת שככבה במשפט האונס הוא שזו האחרונה הוכנה יותר טוב ע"י המשטרה והפרקליטות, וידעה מה לומר לשופטים ומה לא לומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני שגם אתה וגם השוטרת הוותיקה מאשימים למעשה נשים ולא את העבריינים האמיתיים,תוך כדי היתלות באנקדוטה או משאלת לב כזאת או אחרת בנסיון לטשטש את המציאות בה נשים חשופות במקומות העבודה לניצול על ידי בעלי שררה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניין אתה מכיר כל כך טוב את המציאות ? עזוב את השוטרת הוותיקה, אבל מניין הביטחון המוצק שדברי יואב יצחק ויוסי סידבון הם שקר ? מניין מגיע המידע שלך ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה מבכר לקרא ולהמציא דברים שלא נכללו בטקסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת שאני מאשים "נשים ולא את העבריינים האמתיים". זה בטקסט ? היכן אני מאשים נשים ? כתבתי שלדברי יואב יצחק ויוסי סדבון קיימת תופעה שבה שוטרות יוזמות ייחסי מין עם מפקדיהן על מנת שיזכו לקידום. עכשיו מה בדיוק הגרסה שלך ? האם אני צריך להבין מתגובתך האחרונה שאינך חולק על העובדה הזאת ? ואם אינך חולק על העובדה הזאת, האם אין מקום להאשים את השוטרות בעלות היוזמה ? האין יוזמה כזאת בבחינת "עבריינות" ? ואשר ל"במקום את העבריינים האמיתיים" אני מפנה אותך לתגובה 650580 , התגובה שבה פתחתי פתיל זה. כתוב שם: "כמובן שהדבר לא מפחית מחומרת מעשיהם של הבכירים". קשה להבין איך אתה מצליח בפסקה קצרה בת מספר מילים שאפשר למנות באצבעות יד אחת, להכניס כל כך הרבה דברים לא נכונים. זה כמו לכתוב "נח" בשבע שגיאות. בכלל, נראה לי שהאמת והעובדות כלל לא מעניינות אותך. ישנן כמה מנטרות קלישאיות שיוצאות מקרב "הציבור המתקדם" וכל סטייה קלה מהן ימינה או שמאלה היא חטא חמור. לכך התכוונתי בתגובתי השנייה בפתיל בדברי על המגמה שקיימת בחברה שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שתגובותי היו ברורות וחדות ועצם העובדה שאתה מאשים ''ציבור מתקדם'' רק מחזקת אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי עשית ניתוח לשינוי מין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר לא צריך ניתוח דיון 3676 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שתשובה בנוסח ײכולנו מירב מיכאליײ תידחה בבוז. לפני כמה זמן שמעתי סיפור מעניין בנושא. אחפשנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם הסמארטפון שלי עושה לפעמים את המרכאות היוד'יות המכוערות האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח אם תגלה גם לי את הטריק לקריאת מאמר בעתון הארץ האינטרנטי בלי להיות מנוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקישור המקורי יכולתי לקרוא רק את תחילת המאמר והוצע לי לחתום על מינוי. נזכרתי בעצה שראיתי פעם כאן, והשתמשתי בה בפעם הראשונה והיחידה כי לפני כן לא התעורר אצלי צורך כזה. העתקתי פסקה של כמעט שורה ושמתי אותה בתוך מירכאות בגוגל. קבלתי קישור וכשפתחתי אותו קבלתי את המאמר בשלמותו. יכול להיות שזה קרה במקרה וסתם היה לי מזל, כי, כאמור, לא ניסיתי זאת יותר מפעם אחת. אבל בפעם האחת זה עבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי את זה עכשיו עם זה והעסק לא עבד. נראה שהזהירות שלי בתגובתי האחרונה הייתה במקומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה את תגובה 626449 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדוגמה (עובד רק בכרום, כאמור): cache:www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2562214
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, התוסף לכרום עובד יופי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה המתואר במאמר זה מזכיר לי מאד את פרשת קצב, כפי שהתייחסתי אליה בתגובתי. בתגובה הזכרתי את סעיף האישום "בעילה אסורה בהסכמה", והעליתי סברה שאולי זה מתאים יותר לפרשות קצב. אבל למקרא המאמר הזה אני מתחיל לחשוב שמתאים יותר "שוחד מיני" שבו האשם העיקרי הוא מקבל השוחד, אך גם נותנת השוחד הינה עבריינית. מה שיפה בפרשה שמתוארת במאמר הוא שהכול ברור ואין הסתתרות מאחורי מסכות. זה, לדעתי, אופין של רבות מהעבירות שתוארו בתקשורת כולל חלק ניכר ממה שהיה במשטרה. אבל שם הפן הזה הוסתר ולאיש (חוץ מאשר ליואב יצחק) לא התחשק להסיר את המסיכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אבל היום אפילו רוצחת מורשעת היושבת בנווה תרצה היא בעצם קרבן. האשמים הם תמיד הגברים. אך ורק הם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין המקרה הזה למקרה של אמנון כהן: יש כאן יחסי מרות. ר' בעילה אסורה בהסכמה [ויקיפדיה]. במקרה זה ההסכמה מוטלת בספק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הזכרתי את המקרה של אמנון כהן עליו כמעט איני יודע דבר. במקרה של ראש עירית אור יהודה לא מדובר בניצול ייחסי מרות כי (לפי ויקיפדיה) לא הובטחו נישואין, וזה בפרוש שוחד מיני, כי נותנת השוחד עשתה זאת מתוך רצון מלא כי ''מאד אהבה את המשרה בעיריה'', כפי שהעידה בפרוש. לפי התרשמותי זו בדיוק הייתה הסיטואציה במקרה של א' מבית הנשיא בפרשת קצב, שספרה לחברותיה שיש לה רומן עם הנשיא. ברור שהמשרה המכובדת של ראש לשכת הנשיא אליו עברה מאיזה משרה פקידותית במשרד להשכרת כלי רכב לא ניתנה לה בגלל כישוריה בהשכרת כלי רכב, והיא ידעה זאת היטב. וגם בפרשת המשפט של קצב, שבה ''הנאנסת'' כתבה לו מכתב מתחנף ובו ברכה ''שידע מי בעדו במשרד ומי לא'' ושלא היססה להיפגש עמו במלון גם אחרי שכביכול נאנסה, מאד מפיץ ריח כמו אותו דבר ממש. ואם נחזור למקרה של ראש עירית אור יהודה. תאר לעצמך שהאיש היה מואס בה מסיבה כזאת או אחרת, מפטר אותה ומביא ''מוצלחת'' ממנה לאותה משרה באותם תנאים, היא הייתה נעלבת וכועסת ומעלילה עליו עלילת אונס, והוא מסיבותיו שלו היה מכחיש בכלל שהיו ייחסים ביניהם. יש סיכוי טוב מאד שבמערכת המשפט שלנו הוא היה מורשע באונס, וזה עוות דין ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי ששחם לא היה מעורב בעמונה. לא ברור לי למה אתה מתמקד בשפת הביבים שלו ולא בהוראה לנקוט באלימות. הקצין הבכיר שהורה לשוטריו להסיר את תגי הזיהוי שלהם הוא שחר איילון, בעת הריסת חוות גלעד. גם איילון התקדם יפה אחרי האירוע, וזכה להגיע לדרגת ניצב. היום הוא נציב שירותי הכבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את עניין אישור הסרת התגיות שמעתי לאחרונה מחבר שבדרך כלל נאמנים עלי דבריו. אולי טעה בנקודה זו ואבדוק. בכל מקרה אם לא הוא עשה זאת אלא חברו, כל מה שכתבתי על ייחס הרשויות ל''לוחמי המשטרה'' כנגד המתנחלים עדיין רלוונטי. אשר להתמקדותי בשפת הביבים, אני מזכיר אותה רק ככותרת לכל הדברים כולם (שצטטתי אותם בקישור שהבאתי), וברור שלא שפת הביבים היא העיקר. כשדברתי על מקרה היפותטי שבו ה''חרה עליהם'' היה מופנה לרבין ולאבירי אוסלו, התכוונתי כמובן גם יחד עם ההוראה לנקוט באלימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק אומר: "הבועל אשה שמלאו לה שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי, דינו – מאסר שלוש שנים." והוא דווקא כן הוזכר בפסק הדין של קצב ("באשר למתלוננת ממשרד התיירות, סברה הפרקליטות כי הסיכוי להוכיח בעניינה בעילה בהסכמה תוך ניצול מרות וכן מעשים מגונים תוך ניצול מרות - היה טוב למדי, אך דא עקא שעבירות אלו התיישנו, ומנגד-עבירת האונס, האלטרנטיבה האחרת, חייבה הוכחת אלמנטים מחמירים יותר, אשר לדעת הפרקליטות, היה צפוי קושי ממשי בהוכחתם... ההתלבטות, כפי שהיא עולה מטיעוני המדינה, בכל הנוגע למתלוננת א' ממשרד התיירות, התמקדה בשאלה האם ניתן להגיש בעניינה כתב אישום בגין מעשי אינוס ממש שנעשו תוך שימוש בכוח, או שמא עסקינן "רק" בבעילה בהסכמה תוך ניצול יחסי המרות, עבירה שביחס למתלוננת ממשרד התיירות התיישנה זה מכבר."). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על עניין המרות בעבודה אכן שמעתי בקשר לפרשת קצב. אמרתי באחת מתגובותיי שמבדובר במשהו מאד מעורפל שקשה להוכיחו ולכן היה עדיף להסירו מספר החוקים. לא שמעתי אז את המושג ''בעילה אסורה בהסכמה'', וכשמדובר במרות כמו איום בלתי מוצדק בפיטורין וכדומה זה לא בדיוק ''בהסכמה''. אני חשבתי על מקרה שבו שני הצדדים פועלים יחדיו כל אחד למען אינטרסיו האישיים. ואני משער שהמקרה של א' מלשכת הנשיא שכיהנה בתפקיד בכיר הוא דוגמה טובה לכך. הבעיות התחילו שם כשקצב חשב שה''חוזה'' עמה נגמר והתחיל לחפש מועמדות אחרות לעשות עמן חוזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק מבדיל בין אונס1 לבעילה אסורה בהסכמה. ברגע שיש איום בפיטורין זה "הפעלת אמצעי לחץ" והבעילה האסורה בהסכמה הופכת לאונס. כל זמן שהבעילה לא מתבצעת תוך כדי איום זה סתם בעילה אסורה בהסכמה. 1 "הבועל אשה – (1) שלא בהסכמתה החופשית, גרימת סבל גופני, הפעלת אמצעי לחץ אחרים או איום באחד מאלה, ואחת היא אם נעשו אלה כלפי האשה או כלפי זולתה;" (אולי בכלל כדאי לקרוא את החוק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאכן מדובר בטעות ושחם לא מעורב בסיפור הפינוי בעמונה. אם כך אני צריך למחוק את הקטע שמערער על ה''זיכוך'' שעבר שחם בעקבות הכשל שלו, לפי פרוקציה. יכול להיות שעכשיו הוא גם יעבור זיכוך רציני בקשר לעבירות המין. אבל ההבדל הוא בכל זאת שאלה האחרונות יגרמו לו ככל הנראה לסיים את הקריירה בעוד שהכשל בעת ההתנתקות רק דחף אותו כלפי מעלה בסולם הפיקוד במשטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. רק אבקש להזכיר כי מי שקידם את שחם לדרגת ניצב הוא השר אהרונוביץ' ממפלגת "ישראל ביתנו". מי שמינה את שחר איילון לנציב הכבאות וההצלה היא ממשלת נתניהו, בעקבות המלצתו של השר אהרונוביץ'. כאן אני שואל את הקהל: מדוע השר לבטחון פנים הוא הממליץ על מינוי נציב הכבאות ש(עדיין) כפוף למשרד הפנים? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |