בתשובה לברקת, 14/08/12 13:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק הערה לגבי אושר וממתקים: ממתקים זה אושר. זו דעתי. מי שראה פעוט טועם גלידה בפעם הראשונה חזה בהתגלמות האושר. אולי זה שריד אטביסטי לתקופות אבולוציוניות קדומות, ממה שחזיתי ותעדתי, ממתקים שוכנים עמוק בנשמתו של הפעוט. האושר שהם מסבים לו הוא עצום, והעצב שלו כששוללים ממנו ממתק הוא לא ינוחם. אני אומרת "פעוט" כי בגיל מסוים, אולי בסביבות גיל חמש, זה משתנה, האושר כבר לא אותו אושר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראינו את אותו פעוט... אצלי הפעוט נהג בגיל שנה פלוס להסתפק בלקיקה-שתיים והחזיר את הגלידה לאמא שלו, מרצונו. הספיק לו. אחרי שנה נניח הוא כבר היה מסוגל לסיים גביע שלם, מנה עצומה במונחי משקל הגוף שלו. הוא פשוט התרגל. אבל אני מסכימה שהכמיהה למתוק היא דבר נעים ומנחם. מה שיצא מכלל פרופורציה הוא המינונים, והיחס בין דברי המתיקה לאוכל ממש (מה גם שלרוב אפשר לשלב את השניים בלי להרגיש יותר מדי בעונש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתנו לתמר לטעום גלידה. היית צריכה לראות את הפרצוף שלה. כאילו נתנו לה לימון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סלדתי מטעם שוקולד עד גיל מאוחר יחסית, אולי וניל ימצא חן בעיניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בני בן יותר משנתיים ולא טעם ממתקים מימיו (חוץ מפירות). אפילו לא עוגה. האם אני אכזר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא. זה ממילא ישתנה ברגע שתכניס אותו לגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בסדר גמור. בסך הכל מושך מעט יותר את השלב שממנו איך דרך חזרה (בני התוודע לעוגות שוקולד ביום הולדתו השלישי, ומשם לא חזרנו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. גם אנחנו משתדלים מאוד למנוע. אבל הואיל ובארוחות משפחתיות אוכלים עוגה או גלידה, גם הקטנה רוצה לטעום. ואני לא רואה טעם לתסכל אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, הוא אף פעם לא ביקש. כשחגגנו את יום ההולדת השני שלו בזלילת עוגת קצפת הוא אכל לחם בטחינה. מעניין אם בשלישי הוא ידרוש נתח לעצמו. (ברקת, העוגה היתה ביוזמתך?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שאתה בסדר גמור, עוד מעט נזמין אצלך הרצאות בתשלום כדי שתסביר איך1 אתה עושה את זה. 1 לעזאזל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שעלית עלי כבר לפני כמה תגובות - הוא עדיין לא מבקר בגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא טועה לא הורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתמר יש סקרנות קולינרית. היא מסתכלת מה אחרים אוכלים, ואם היא קיבלה שונה משלהם היא תובעת שוויון. בינתיים בגינות ציבוריות הצלחתי למנוע ממנה לטעום חטיפים. אבל התחלתי לקחת איתי פירות ליום שגם זה יגיע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |