 |
|
 |
||
|
||||
 |
בפלצנות אני מתכוון להכפפת הסרט למה שקראת דיבור לאינטליגנציה, וגם להעמדת האמירה האמנותית לפני העקביות של הדמויות שכבר למדנו להכיר: שבירת הדיסטנס הלא מחוברת של אלפרד, המניעים הקלושים של בני הבליעל, המיעוט היחסי של קטעי האקשן. גם בסרט הקודם באטמן התייסר. באטמן תמיד מתייסר. אבל קודם הוא עשה את זה עם הרבה יותר סטייל. המינון שהבמאי מכניס מהתבלין שנקרא אמנות לתוך הסרט חייב להיות מדויק, אחרת הוא מקדיח את התבשיל. הדוגמה הטובה ביותר שאני יכול להביא היא טרי גיליאם [ויקיפדיה]. ההבדל בין הפלופים של מינכהאוזן ופישר קינג לבין 12 קופים המופלא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי להיכנס להגדרות משורש פ.ל.צ., גם אני חושב שהסרט האחרון היה בינוני מבחינת העלילה, הדמויות (טוב, אשת החתול היתה מגניבה), האקשן - אולי פשוט כי קרבות אגרופים לא עושים לי את זה - הרעים, וכן הלאה. היו לו גם רגעים טובים, כמובן. והרחבה נוספת בענין תגרום לפתיל להראות כשייך לאתר אחר אם גם מקביל משהו - מישהו דיבר כאן לאחרונה על יקומים מתנגשים? מצד שני, מבחינתי פישר קינג מופלא גם הוא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |