בתשובה להעלמה עפרונית, 29/08/12 19:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני כבר שנים לא נכנס לקניונים אלא אם אין לי ברירה, אבל ההגדרה של מתי אין לי ברירה הלכה והתגמשה... בתחילת הזוגיות הנוכחית שלי התברר לנו, בתהליך הדרגתי וכואב (כנראה לי זה כאב יותר), שכשאנחנו רוצים לקנות בגדים אז אין לנו ברירה אלא להיכנס לקניון (אחד מסוים)1. קצת אחר כך החלטתי שבגישה השלילית אני מעניש רק את עצמי, אילפתי את עצמי להפסיק לסבול מעצם הנוכחות של הקניון מסביבי, וזה קורה נדמה לי בערך פעם בחודש. אני מצליח אפילו למצוא פינות אור קלוש בחוויה המדכדכת. 1 גם בערים גדולות באירופה אנחנו מצליחים לקנות בגדים בהצלחה ובהנאה, אבל בהיקף מוגבל מאוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדידי, כל עצמה של קניית הבגדים היא עינוי איום, ולא משנה אם זה בקניון או מחוצה לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו שבמקרה שלי, היות וממילא אני כמעט ולא קונה ברשתות, אין לי בעיה. מה גם שכבר כמעט עשור שאני גרה בערים עם רחובות מסחריים חיים, כך שהאידיאולוגיה מסתדרת עם הפרקטיקה שמסתדרות בתורן עם נטיית הלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הייתי רוצה להיות חתום על התגובה שלך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |