בתשובה לברקת, 28/08/12 20:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני יכול להבין את הקסם בחנויות לכלי בית וכלי עבודה. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי מוקסם מתרוודים, קולפנים ומערימת גיגיות הפלסטיק הצבעוניות ומתאווה לכמה כאלו בחצר, אולי כדי לקלוט מי גשמים, או לבנות מקלחת חיצונית מאולתרת ( למאיר שלו היה את הרעיון הנכון ב''יונה ונער'' וכבר יש לי נקודת מים חמים מחוץ לבית. רק פנאי ויכולת טכנית חסרים לי). בכל אופן, שאלו אותי לא מזמן מה מקור הרתיעה של גברים מחנויות בגדים. לאחר מחשבה מסוימת הגעתי למסקנה שלפחות עבורי, יש משהו בחוסר החמצן בחנויות הללו, בתוספת הכימיקלים מהשטיחים מקיר לקיר, שמפעילים אצלי את כל פעמוני האזעקה הקמאיים. ''ברח, ברח, מסוכן כאן'' מאותת לי המוח הקטן. כל רגע בחנות כזאת מעלה אצלי את רמת החרדה, ואני משתדל לבחור כמה שיותר מהר את הבגד הראשון שאני מסוגל לקחת, וממהר לקופה. אולי זה גם מסביר למה הרבה גברים מאותגרי אופנה- הם פשוט לא יכולים להשאר מספיק זמן בחנות בגדים כדי לבחור חולצה ומכנסיים תואמים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה הלגלוג המתחבא בחיוכן של המוכרות, משהו במבט, כנראה עניין של התאמת צבעים או תגובה לסנדלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרתיעה הגברית מחנויות בגדים היא תוצר של הבניה חברתית מגיל צעיר. ''אם אכפת לך מבגדים, כנראה שאתה הומו. לך תשחק כדורגל, שם תוכל להתחבק עם גברים מזיעים בלי להתבייש''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי היה מהפך - בגיל 25 לימדה אותי ידידה להפסיק לפחד ולהתחיל לאהוב חנויות בגדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא מחבבת חנויות בגדים, בפרט את המהודרות (אני כן נהנית למצוא בגדים יפים שמתאימים לי, אבל כמעט לא ניגשת לעניין כי זה תמיד יקר מדי ומבזבז לי המון זמן). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |