בתשובה לאיציק ש., 31/08/12 12:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על ישראל להצית את המלחמה עוד בטרם תכלה פריחת החצב בדרכים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרות אחרת (לפחות תיאורטית) היא ללמוד לחיות עם אירן גרעינית. ולהשקיע הרבה במערכות חץ למיניהן. לא יותר עדיף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף, ולנסות לשנות את המצב ''הבלתי ניתן לשינוי'' ביהודה ושומרון ולהגיע להסכם עם הפלסטינאים. לקיים קשרים עם האופוזיציה הסורית ולהיות מוכנים להכנס איתם למו''ם על הגולן . לפרק את הציר השיעי אלאווי. לא לאיים במלחמה-היא איננה אופציה לשום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי לטפל עכשיו בכל הבעיות שלנו בשכונה המופרעת הזאת. הבעייה האיראנית שונה מהאחרות בכך שמעולם לא היתה מלחמה גלויה בין ישראל ואיראן, לעומת סוריה ועיראק שנמצאות במצב מלחמה רשמי עם ישראל מאז 1948. לכן יש הבדל בין תקיפת כור בעיראק או בסוריה, שיכולה להיחשב כעוד סבב במצב המלחמה הקבוע, לעומת תקיפה גלויה (בניגוד לוירוסי מחשב, והתנקשויות) שלנו באיראן, שזו ממש פתיחת דף חדש בספר המלחמה של ישראל. האיראנים לעולם לא יסלחו לנו. בעוד חמש מאות שנה (אם עוד נהייה כאן) האיראנים (שתמיד יהיו שם) עדיין ישנאו אותנו. עדיף לא להתחיל את המלחמה הנוספת הזאת, אם רק אפשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך. חלק גדול מהרטוריקה האיראנית נגד ישראל נבנה על המצב הלא פתור עם הפלסטינאים ועם הסורים ועל האופי הכוחני של התנהלותנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, לא זכור לי שהם אמרו אי פעם שאם ישראל תיסוג לקווי החלוקה של האו''ם אז הם יפתחו אצלנו שגרירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אומר שהם רוצים שיהיה שלום בינינו לבין הפלסטינאים? אחמדינג'ד נהנה מהמצב ומנצל אותו לצרכיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישורים שיחזקו את הטענה הביזארית הזאת יש לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזכור הטענה היא שבמקרה הזה גם מצריים, סעודיה וטורקיה ירצו ללמוד לחיות עם פצצה איראנית בכך שישיגו להם אחת משלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכול יכול להיות. לי היה חשוב להצביע על ההבדל בין תקיפת ארצות שנמצאות במצב מלחמה איתנו לבין תקיפת מדינה שאיננה במצב מלחמה איתנו. לדעתי זה צריך להוות שיקול בין שאר השיקולים. אולי לא השיקול, אבל שיקול. לגבי חששך מהתפשטות מחלת הגרענת בסביבה, יכול להיות גם מצב שבו אתה תוקף את איראן, ומדינות אחרות בסביבה עדיין מפתחות תכניות גרעין משלהן. מצריים למשל הודיעה השבוע שהם חושבים לפתח תכנית גרעין. לצרכי שלום כמובן. העניין הוא, שהעמדה הכללית בקהילה הבינ"ל היא להכיל, ואף לצמצם את תפוצת הנשק הגרעיני. ואם גרעין איראני יגרור עוד התגרענויות בסביבה, זו צריכה להיות דאגה עולמית כללית, ולא משהו שישראל הקטנטנה מטפלת בו סוליקו. מבחינתנו, אותה השקעה נוספת במערכות הגנה למיניהן נגד איראן, תכסה אותנו גם נגד השכנים הקרובים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבור כי ההפך הוא הנכון. ככל שהסוגייה האיראנית תהיה מבונאמת יותר, כלומר בבחינת דאגה עולמית כללית, כך ירחק קנה היחס הישראלי מן התוצאה. שהרי דיוני פורום השש כמעט ולא מביאים בחשבון את החרדה הקיומית של ישראל, אלא את משבר החוב באירופה, את נתוני האבטלה באמריקה, את מערכות ההגנה האמריקאיות בפולין וכן הלאה. אני די משוכנע שהחרדה הקיומית הישראלית לא הייתה מובאת בחשבון כלל אלמלא קולות המצוקה של ישראל היו מגובים במה שקרוי האופציה הצבאית. על כן בהתייחס לאלטרנטיבה שאתה מציע לעבור להגנה, הרי שלדעתי היכולת של ישראל לתרגם עוצמה צבאית לעוצמה מדינית באותה מערכה צבאית ומדינית מול איראן ובתת המערכת המזרח תיכונית בכללותה, לא נבנתה מתורת לחימה הגנתית, אלא התקפית. נדמה לי כי התרומה של מערכות ההגנה לעניין זה עבורנו היא טקטית ולא אסטרטגית. נדמה לי שגם כאשר אתה מתריע מפני שנאה איראנית עתידית, הרי שבתוך תוכך אתה מבין היטב שגם כיום הם לא ממש אוהבים אותך, וככל שהשאלה האם האיראנים יסלחו לנו או לא היא שאלה שצריך לקחת אותה בחשבון, לא רק במישור הרגשי אלא גם בהתייחס למישור של המציאות הפוליטית, הרי שבאותה מידה רשאי ואף מוכרח אתה לשאול האם אנחנו נסלח לאיראנים שבמוצהר מבקשים להשמיד אותנו בעוד שלנו אין שום כוונה מטורפת כזו, ויותר מזה האם נסלח לעצמנו על ששמענו את הקולות, וראינו את המראות ואולי התעלמנו או המעטנו מחומרתם כי נעשנו מורגלים בדה הומניזציה ובשנאה הפתולוגית כלפינו. אגב, האם אתה יודע בדמותו של מי נצטייר המהדי, המשיח המוסלמי שיעי, במדינת איראן בראשית שנות הארבעים? ואולם נדמה לי כי החשש שאתה מביע מפני נקמה איראנית, מבטא דבר ששנינו יכולים להסכים עליו, והוא שלפנינו תהליך של התעצמות של המדינה האיראנית ובאמת היא המרוויחה הגדולה מן התשישות האמריקאית ומן הואקום שהם משאירים אחריהם. דווקא מכיוון שהנסיגה האמריקאית מן המזרח התיכון ומאפגניסטן הולכת ומעמיקה, החשיבות של איראן בעיני כל אחת ואחת ממדינות העולם הולכת וגוברת. העובדה שלפני ימים ספורים התארחו במדינת איראן נציגים של 120 מדינות, לא משנה כמה הן קטנות וחסרות חשיבות, וזאת בשעה שהמערב מתאמץ בכל כוחו לבודד אותה, היא עדות המלך למעמד האזורי העולה של איראן. לא משנה איך תהפוך את הדברים. זה חוק הכלים השלובים של תנועות יחסי העוצמה ומאזני הכוחות במערכת. אם וכאשר תהליך ההתעצמות האיראנית ימצה את עצמו, פעם אחת מתוך הצטרפות אל מועדון הגרעין ופעם שנייה מתוך השתלטות על מאגרי הנפט ואפוטרופסות על האוכלוסייה השיעית במחצית עיראק, בערב הסעודית, באזרבייג'אן..לא יישאר לך חצי ידיד בעולם, גם לא ארצות הברית של אמריקה. דמיין לעצמך, אם אתה, הישראלי שהוא האוייב האולטימטיבי של איראן מרגיש מורתע, מה שאולי גם יעודד אותך לבקש איזושהי חסות או פשרה עם המדינה האיראנית, תאר לעצמך מה תרגשנה המדינות האחרות שהן חלשות יותר מישראל. ראה אפוא שהיחס בתוך הברירה בין מלחמת מנע לבין ללמוד לחיות עם איראן גרעינית, שקול, כך לדעתי, ליחס של הברירה בין "על חרבך תחיה" לבין "על גחונך תזחל". לא רק את פרוייקט הגרעין של איראן אנו שואפים לסכל, אלא את תהליך ההתעצמות כולו. הרתעה גרעינית היא קו ההגנה האחרון. לבסס את האסטרטגיה לפי היערכות על קו ההגנה האחרון, כלומר ללמוד לחיות עם איראן גרעינית, היא כמו להתבצר בתוך מצדה ולחשוב שלא יגיעו אלינו כי לא ישימו לב שאנחנו קיימים. רוב הפוליטיקה הבינ"ל מתקיימת מתחת לרף הגרעיני, אשר לגביה ההרתעה הגרעינית איננה רלבנטית. הם יתקפו אותנו עם נמלים ודבורים וחרגולים ועכברושים עד שניפול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניתוח שלך את המערך האזורי נראה להדיוט שכמוני מעמיק ומנומק, אבל המסקנה שלך, כפי שהבנתי, היא שאנחנו צריכים לפתוח במלחמה מול איראן (ויפה שעה אחת קודם). אני לא מבין איזו מין מלחמה אתה מציע שנתחיל פיזית, בשטח, נגד איראן : התגרויות גרילה כדי שהם יסלימו אותה? הפצצות מן האוויר (של בסיסי צבא? של תשתיות אזרחיות?)? פעולות טרור? מלחמה כוללת עם שריון וחי"ר ? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |