בתשובה לMiss Olive, 06/09/12 15:50
צבאות הברית שולחים את זרועותיהם הארוכות אל מוחות ילדינו הפעוטים 602016
את מתפרצת לדלת פתוחה, הרי אני העליתי בפתיל הזה את עניין אגדות האחים גרים ואלימותן.
התגובה הקודמת שלי דווקא היתה בעניין טום וג'רי ומקס ומוריץ, והטענה שהם נמצאים בתחום היותר קביל‏1 של אלימות מופרכת ודמיונית בעליל והתייחסות מונפשת והומוריסטית לאלימות.

והניסיון שלך להכנסת זאבים עליזים מהדלת האחורית לספרי הילדים התמימים תוך רמזים לנטיות כאלה ואחרות ראוי לכל גנאי!

_________________
1 בעצם הטענה שלי היתה שקיים בכלל תחום כזה, לעומת אמירות כוללניות יותר, ו/או נסיון להדיר מספרי הילדים כל אזכור לאלימות. ובדרך גם להוציא מהם את כל הטעם והעוקץ.
צבאות הברית שולחים את זרועותיהם הארוכות אל מוחות ילדינו הפעוטים 602023
כנראה לא הבנת אותי. לא התכוונתי שאני נגד איזכורים של אלימות, אלא בעד שזה ייעשה, אם כבר, כך שיינתנו להתנהגות הזאת גם תרופות, קרי דרכי התמודדות ראויות. ואלימות נגדית היא לא אחת מהן.

תמכתי בדבריך שבטום וג'רי זה פחות נורא, אם כי הסתייגתי קצת - זו לא יצירת מופת. לגבי מקס ומוריץ לא כתבתי דבר, אבל דעתי אינה חיובית. אמנם כילדה השובבות שלהם הצחיקה אותי מאוד, ואני מודה שקראתי בספר שוב ושוב, אבל אל תשכח שיש שם הרבה אלימות, ולא סתם הספר הזה עלה בדעתך בהקשר הנוכחי.

אתה יכול לראות פתרונות טובים יותר להתגוננות מפני אלימות או התמודדות עמה ב"דרדסים". שם התשובה שלהם למתקפותיו של גרגמל היא מעשי קונדס למיניהם, שובבות וחוכמה. הם גם דוגמה לכך שה"ביחד" הוא דרך טובה להתמודדות. ודוגמה נוספת תמצא ב"המלך דוגי".

לא טענתי שהזאב עליז, הוא דווקא לגמרי סטרייט... :-) עניין האיום מצד אנס שמתנפל על כיפה אדומה ביער ו/או בבית סבתהּ זה לא רעיון שלי, כידוע, אלא של ברונו בטלהיים, אם אני זוכרת נכון. זה לא אומר שהוא צודק - זה רק אומר שזו פרשנות מוכרת של הטקסט, והיא אפילו די רווחת בקרב חוקרים של אגדות עם (ד"ר יעל רנן, למשל). וראה גם ב"רצות עם זאבים" - אינני זוכרת כרגע את שם המחברת. אה, אולי קלריסה פדריקה אסטס.

אתה מתנגד בתוקף כי אתה סבור שזו הכנסה של מיניות לסיפור שנועד לילדים, אבל בעצם, אגדות האחים גרים לא נועדו לכתחילה לילדים (מה גם שבעבר, הילדות לא נתפשה כפי שהיא נתפשת היום. ילדים היו הולכים לעבוד, ונחשבו רק ל"אנשים קטנים", לא לילדים שצריכים להתחנך וללמוד בבית ספר וכו'). אלו היו אגדות עם שעברו ממקום אחד למשנהו עם מספרים נודדים. הם ביטאו מצוקות מסוימות, חרדות, השקפות עולם וכן הלאה. ככל הנראה, המסר בכיפה אדומה לא נועד, במקורו, לילדות קטנות, אלא לנערות או לעלמות. מאוחר יותר, כשהאנושות התפתחה וכמותה גם הספרות, המעשיות הללו הפכו לסיפורים לילדים. כך שאזהרה מפני התנהגות מתירנית היא כן אפשרית כאן או במילים אחרות - בטלהיים לא בהכרח טעה.

נראה לי שעיצבנתי אותך, אבל לא לגמרי ברור לי למה. מצטערת, בכל אופן.
צבאות הברית שולחים את זרועותיהם הארוכות אל מוחות ילדינו הפעוטים 602024
עיצבנת? חס וחלילה.

ההערה העליזה היתה כמובן בבדיחות הדעת, לא חשבתי לרגע שמישהו יתייחס אליה ברצינות :) נראה כי שיני השנינה שלי כהות והולכות...
צבאות הברית שולחים את זרועותיהם הארוכות אל מוחות ילדינו הפעוטים 602025
קהות, לא כהות קמובן.
צבאות הברית שולחים את זרועותיהם הארוכות אל מוחות ילדינו הפעוטים 602028
קמובן, קמובן
צבאות הברית שולחים את זרועותיהם הארוכות אל מוחות ילדינו הפעוטים 602074
דווקא בגרסא המקורית של כיפה אדומה, היא מתגברת על הזאב בעצמה, בקרב בלתי מתפשר, ובורחת מביתו. לא זוכרת את הפרטים אבל משהו שונה לגמרי מגרסת הזאב והסבתא.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים