בתשובה לצפריר כהן, 10/09/12 0:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סיפור שמח על מזון. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מחלבות מהסוג הזה (וכמה הוצאות על דלק להובלה) אתה צריך כדי לספק חלב ובשר לתושבי ניו־יורק? לא רק לעורך האמור ולאוסף אניני טעם שמוכנים לשלם מחיר גבוה. שיטות גידול שלא עומדות בתנאי הבסיסי הזה הן בגדר מותרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויש, אתה נורא שכלתני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהזדמנות הקרובה בסופר אבדוק כמה עולה החלב של הרדוף. הפרות בו חיות בתנאים דומים לאלו שבכתבה, למעט זה שהן חיות במכלאה, ומרעה טבעי הוא תוכנית לעתיד (וגם אז אולי רק חלקית, ממגבלות האקלים המקומי). ניחוש בינתיים: חלב כזה עולה בערך פי 2. די הרבה עבור עניים שחלב הוא דומיננטי בתזונתם (ושלא הצלחנו עד כה לחנך אותם ואת שרשרת האספקה שזה לא כזה שוס תזונתי). לא סוף העולם לשאר האנשים. איך ישתנה המחיר אם השוק ישתנה כך שכל החלב הנצרך יהיה מגידול בשיטות כאלו? לא יודע, ניחושים מושכלים יתקבלו בברכה, אבל אולי לא ישתנה בהרבה אם הרדוף מצליחה להרוויח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. באותה כתבה בהארץ למדנו על כמה רפתות ודירים בארץ שנוקטים שיטות דומות, ולמדנו גם היכן אפילו הם פוגעים בבעלי החיים. הכתבה שקישרת לה אינה מתייחסת לאותן פגיעות: (1) האם העגלים והעגלות מושארים לינוק מהאם, או מופרדים? בכתבה נראית רק עגלה אחת, מתוקה להפליא, עם החוואי ולא עם האם. להשאיר אותם עם האם זה מחיר כלכלי כבד מאוד. להפריד אותם זה לרוב מחיר רגשי כבד למדי לשני הצדדים, כנראה1. (2) כהדיוט (רק למחצה, בכל זאת קיבוצניק), נדמה לי שהעטינים של הפרות שם הם בגודל של העטינים שאנו מכירים מרפתות בארץ. כלומר, הפרות הן תוצאה של אותו טיפוח (הוסף מרכאות לפי הטעם) גנטי שגורם להן לייצר הרבה הרבה יותר חלב ממה שבריא להן, מה שגורם להן סבל ומחלות. סביר שקשה או בלתי אפשרי להשיג היום פרות אחרות, אפילו אם מישהו היה מוכן לעמוד בנטל הכלכלי של תנובת חלב נמוכה יותר. אבל מן הסתם, אם יהיה שוק לזה (ואיזשהו שוק בטח יהיה) אז אפשר יהיה להחזיר את הגלגל הגנטי לאחור. אלא שאז יש בעיה אחרת. כפי שאפשר לראות בסרט, הפרות באות מרצונן לחליבה (אגב, זה קיים כבר בכמה רפתות בארץ שאינן אורגניות - חפשו "רפת רובוטית" - ומוכרות לתנובה כמו כולן, זה כנראה לא הרבה פחות כלכלי מרפת "ישנה"). זה מאוד נחמד ומשמח, עד שעולים על זה שהן רוצות להיחלב לא כי זה שיא הכיף, אלא כי כמות החלב בעטיניהן גורמת להן סבל. אם נחזיר את הגלגל הגנטי לאחור, מה יקרה בחליבה? לא שאני מזלזל, בתור מי שצורך בינתיים גם חלב מגידול רגיל אני בטוח שמדובר בשיפור עצום, אבל בכל זאת להזכיר. 1 בדיון קודם באייל איזי התווכח עם ג'וד וטען שהפרות לא מוטרדות מזה יותר מדי. האמנתי לו כי הוא ראה דברים יותר מרובנו. אבל בכתבה רואיינו מספר רפתנים, ונדמה לי שרק מיעוט מהם אמרו כמו איזי, רובם אמרו שזה קשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאני זוכר נכון מה שטענתי. הפרות לוקחות את זה קשה - זה בטוח, רק שאחרי יום-יומיים, גג שלושה לא נראה שהן בכלל זוכרות שהיה להן פעם עגל. גם ההשוואה לבני אדם לא ממש מוצלחת בעיני, כי בני אדם לא נוטשים את הילדים שלהם אחרי חצי שנה וגם לא אחרי שהם מגיעים לבגרות מינית. בני אדם זוכרים ומבכים ילד חסר גם עשרות שנים אחרי ופרות לא. מהמעט שיצא לי לצפות ברפתות רובוטיות, נראה שהפרות הולכות מרצונן לחליבה ושהן מתנהגות בשוויון נפש בזמן התהליך (אוכלות או מעלות גרה ונראות די אדישות למה שהרובוט עושה) אבל הטרידה אותי השאלה למה חייבים לחתוך להן את הזנב? הרובוט חושב בטעות שזה עטין? קשה לשטוף אותו והוא עלול ללכלך את הרובוט? סתם סדיזם מצד היצרן? אני רק מקווה שהחיתוך נעשה תחת אלחוש ולא עם מזמרה חלודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש השוואות לזיכרון המופלג של בעלי חיים אחרים - כלב, סוס, פיל... כמה זמן יונק מפותח מתאבל על צאצא? יש כלבים שמתאבלים במשך שנים, אבל זה על הבעלים שלהם. לא יודעת אם ההשוואה תקפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שזו שאלה של כושר זיכרון כולל - ייתכן שחיות תהיינה טובות בלזכור דברים מסוימים וגרועות בלזכור דברים אחרים. אפשר לקבל ניחוש סביר מהנדסה הפוכה - לראות מה התפקיד האבולוציוני של זיכרון צאצאים, ולאילו חיות הוא רלוונטי. קופי אדם ופילים חיים במבנה חברתי שבו אפשרי שיתוף פעולה בין פרטים בלהקה על חשבון פרטים אחרים, ואז רלוונטי להעדיף את צאצאיך כל החיים, ומכאן כדאי לזכור אותם לנצח (ולרצות בטובתם, וכתוצאת לוואי להתאבל על מותם). אצל פרסתנים, שרוב מה שהם עושים זה לאכול עשב ולברוח מטורפים, נראה לי שיש לזה פחות משמעות - אולי רק בזמן שהצאצא יונק. אצל פרסתנים גדולים (פרות), אולי גם כל עוד הצאצא מספיק קטן כדי להיות טרף אטרקטיבי, והבוגר מספיק גדול כדי להגן עליו אקטיבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבלות קשורה יותר לקשר שנוצר1 בין הפרה לעגלה והזכרון הוא רק מרכיב אחד. 1 אצל האדם הקשר הזה כמו נכפה בגלל ש"ההריון" לא נפסק עם הלידה, שלא כמו אצל פרות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר הוא בעיקר תלוי הורמונים וקשור בליקוק העגל, בעצם ייצור החלב (וקצב היניקה) וכולי. למעשה אצל אישה, כל עוד היא מיניקה (מייצרת חלב וחווה את מגע התינוק על השד), יש עדיין קשר הורמונלי כזה. העניין הוא שהפרה ממשיכה לייצר חלב גם בלי עגל על העטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם את טוענת שאהבתך כאם לביתך היא עניין הורמונלי שניתן לבקרה בעזרת כדור וורוד קטן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על אהבה (ואין לי בת). דיברתי על הקשר שנוצר בין הפרה לעגל/ה מיד אחרי ההמלטה. אבל כן, יש בקשר אם-תינוק מרכיב הורמונלי חזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני גם אשה יכולה לעשות את זה. יש משאבות בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון (אם כי מגע התינוק וריחו מעוררים את הורמוני ייצור החלב באופן מיטבי). אבל נדיר שזה נעשה כמו ברפת, למשך שנים וללא שום הנקה ישירה או תינוק בסביבה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |