בתשובה לאייל אלמוני, 07/10/12 23:24
מרן 603988
<וייפדיה מקדש חוניו> הוקם במצריים על ידי הכוהנים מבית צדוק [ויקיפדיה] לאחר שהחשמונאים נישלו אותם ממעמדם בבית המקדש. יש גם טענה שמגילות ים המלח מבטאות השקפה של קבוצת כוהנים צדוקים שגלתה מבית המקדש מכיוון שהוא מחולל על ידי החשמונאים והם דובקים במנהגי הטהרה שלהם. הן זה והן זה לא שרדו לאחר חורבן בית המקדש. כמה עשרות שנים לאחר מכן התמרדו היהודים בקפריסין, קירנקאה ואלכסנדריה (מרד התפוצות [ויקיפדיה]). לאחר דיכוי המרד כנראה שלא נשאר ריכוז מספיק חזק של יהודים (היה אירוע בודד של ספק מרד יהודי בבבל במאה השישית לספירה. לכן שה לבדוק (עד העת המודרנית) את המקרה של פעולה למען מדינה יהודית שלא בארץ ישראל.

התפיסה המוכרת לנו של משיח בן דוד (מלך מבית דוד) ושל הגאולה החלה להתגבש רק לאחר חורבן בית המקדש השני (ומרד בר־כוכבא). הבסיס שלה הוא הפנמת ההכרה שאין אפשרות פשוטה לקימום המקדש, הציפיה לביאת משיח פלאית אפשרה ליהודים לקוות לבוא המשיח אבל עדיין לחיות בשלום עם הרומאים. די סביר שהיא הושפעה גם מהתפיסות המשיחיות הנוצריות (חזון יוחנן [ויקיפדיה] - האפוקליפסה) והשפיעה עליהן. היו עוד שתיים־שלוש מרידות לפני הכיבוש הערבי. בזמן הפלישה הפרסית של 614 לספירה, ערב הכיבוש הערבי, היהודים כבר לא היו הרוב בארץ.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים