בתשובה לאישקש, 28/10/12 17:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה יהיה לא יפה ולא מנומס ואני מתנצלת מראש, אבל אומר לך את האמת, צוציק: אין לי כבר סבלנות אליך ואל שכמותך. ואל תפנה אלי, במחילה, בלשון רבים, אל תשאל אותי 'עפ"י מה החלטתם', אני לא הממשלה ולא ועד עובדי הרכבת, אני זו רק אני, נקודה. ואל תחליט על אילו שאלות חובה עלי לענות ועל אילו אתה מואיל בטובך לוותר לי - אני אחליט! יש שאלות שכבר עניתי עליהן אלף פעמים ונמאס לי. אני - אני, באופן אישי, חשבתי כבר כשהייתי על גבול הילדות-נערות, זמן מסויים אחרי מלחמת 1967, שתוצאות המלחמה ההיא יתגלו כדבר קשה ובעייתי הטומן בחובו סיבוכים מקומיים ובינלאומיים עתידיים, אם כי עלי להודות שלא תיארתי לי כמה דם עוד יישפך. כבר אז הבנתי את מה ששאר בני ישראל הבינו רק כמה עשורים מאוחר יותר ואחרי הרבה-הרבה דם. אבל באותם ימים חשבתי על כך ביני לבין עצמי, תחילה מבלי לגלות זאת לאיש, עוד בשיאה של האופוריה שבסיום המלחמה, לפני ההתנחלויות ולפחות שנה-שנה+ לפני ששמעתי לראשונה דעות דומות. כששמעתי לראשונה שני אנשים נוספים שחשבו, בקירוב, באופן הדומה למחשבותי שלי, ודאגו את אותן דאגות שהדאיגו אותי, שמחתי שאני לא לבד בעולם - אנחנו כבר שלושה, כך שאל תגיד לי "שטיפת מוח", צוציק - אני הייתי שם כשהביטוי התחיל להיות אופנתי בארץ. השניים הנוספים האלה היו אורי אבנרי וליבוביץ' זצ"ל, שאז עוד לא היה זקן נרגן כפי שהוכר אחר כך, אלא הסתפק בכך שדיבר בצורה הגיונית ועניינית (רמז: האנליטיות, ההגיון והענייניות, זה מה שהשניא אותו, ולא ההתבטאויות הקיצוניות שלו שהן האסוציאציה העיקרית הזכורה לגביו כיום). לעניין קריטריון (לא מדוייק אבל אפשרי, פוטנציאלית) לאבחנה בין גבולות 48 לבין שטחי 67: תגובה 201529 (כדאי לגלוש קצת מעלה-מטה בפתיל). Arrivederci! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה זכות לעצמי להמליץ גם לך על הספר של מירון בנבנשתי - חלום הצבר הלבן (לא לדאוג, אני לא המפיץ ולא מקבל אחוזים). בימים אלו, הבשילה עד בחילה ההכרה שמפות הדרכים הישנות עם החלוקות וההתנתקויות כנראה שאינן מובילות לשום מקום (אפילו המועמד רומני, שהתמצאותו במדיניות החוץ לא משהו, התבטא בכיוון זה). בנבנשתי בא ומציע הצעות חדשות בכיוון הפיתרון הדו-לאומי. שני יתרונות יש בספרו של בנבנשתי. הראשון הוא בהצגת היתרון המוסרי של פיתרון כזה בקונטקסט המלא של הסכסוך, והשני שהוא מעמיד אותנו על כך שהפיתרון העתיק מבית המדרש של רק''ח (מדינה דו-לאומית חילונית ודמוקרטית, קריא מין לבנון יהודית) אינו הגרסא היחידה של הפיתרון היותר מוסרי הזה. לפחות לדעתו של בנבנשתי הפיתרונות שלו גם אפשריים יותר מן הפיתרונות האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, או לא, כאנקדוטה, או עיקר, לאיזו התבטאות של רומני אתה מכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיארתי לעצמי שהתכוונת למה שהוא אמר לתורמים שלו. אבל, בעימות השלישי עם הוא תקף את אובמה (משמאל) כמי שנכשל לקרב בין ישראל והפלסטינאים, שהוא לא הצליח להתקרב להסכם שלום ושישראל והפלסטינאים לא דיברו ביניהם במשך שנתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, תודה על ההמלצה. הוספתי את הספר לרשימת הקריאה שלי לפני זמן-מה, בעקבות ראיון של בנבנישתי אצל תום שגב בערוץ הכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תכעסי גבירתי, אם את לא ממשלה וגם לא ועד עובדי הרכבת, את בוודאי גם לא מדינה- אז אין לך מה לדאוג. זה אנחנו החזירים. אלו אנחנו שמדיפים ריח מסריח יותר מחרא של פרות. לא את. וחלילה לא שוקי. אז למה את כועסת? את צריכה להיות שמחה שאת ושוקי אינכם חזירים. אלה אנחנו החזירים, ואנו חזירים מכיוון שעשינו את מה שאת עשית עשרים שנה מאוחר יותר. וזו הסיבה כולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע לגבי הכינוי שלך,אני עדיין חושב שהגזמת. לכתוב תגובה וששואלים אותך שאלות לגבי התגובה שטרחת לכתוב ,את עונה ש"את לא חייבת",את לא חייבת כלום,רק שתפיסת עולם רצינית ובוגרת (אפרופו צוציק) צריכה להצליח להתמודד לפחות עם סדרת שאלות ראשוניות כאלה. אמרות שפר (כמו התגובה שהפנת) זה טוב לנאומים של פרס לא יותר. בשבילך,אולי עברת הרבה והכל,כדאי שתנסי לענות לעצמך לפחות על כשלים בתפיסת עולם שלך. أستودعكم الله, الى اللقاء |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |