בתשובה לשוקי שמאל, 13/11/12 18:44
אווה אילוז מכה שנית 606615
אתה טועה בכל האבחנות שלך. נתחיל מההתחלה: נכון שמתייה דרייפוס היה הראשון וכמעט היחיד שניסה להביא לזיכוי אחיו בראשיתה של הפרשה אבל הפרשה צברה תאוצה בזכות הצטרפותם של אישים שונים, בעיקר אינטלקטואלים (שלפחות חלקם שילמו מחיר אישי על כך). בזכות בית המשפט העליון (וזהות השופטים שישבו בו) דרייפוס היה יכול לחזור מאי השדים וממשלת וולדאק-רוסו קמה רק לקראת סוף הפרשה והיא אכן חתרה לפשרה בין הצדדים ולכן דרייפוס לא זוכה אלא רק קיבל חנינה. רק לאחר כמה שנים, באוירה פוליטית וציבורית אחרת, דרייפוס היה יכול לקבל חנינה מלאה.
אווה אילוז מכה שנית 607127
דרייפוס נשפט ב-‏1984. החנינה מידי הנשיא אמיל לובה (בזמן ממשלת וולדאק-רוסו) היתה ב-‏1899 והוא קבל חנינה ב-‏1906. דרייפוס לא זוכה אלא רק קיבל חנינה משום שביה"מ הצבאי ברן (1899) הרשיע אותו בפעם השנייה, הפעם בנסיבות מקלות. הממשלה (שהיתה מעין ממשלת פיוס לאומי) והנשיא, נתנו לדרייפוס חנינה כדי להרגיע את הרוחות.
מי שבעצם הפיח את הרוח במפרשי התנועה הדרייפוסרית היה הפוליטיקאי ז'אן זורס ראש המפלגה הסוציאליסטית ומי שהכניס את אמיל זולא לפרשה היה ז'ורז' קלמנסו (רוה"מ לעתיד של צרפת).
אווה אילוז מכה שנית 607133
אתה מלמד אותי על פרשת דרייפוס? תבדוק בויקיפדיה: "בתאריך 8 באוגוסט 1899 נערך משפטו החוזר של דרייפוס בעיר רן. דרייפוס, שמצבו הפיזי והנפשי היה קשה לנוכח תנאי מאסרו הקשים, נמצא אשם שנית ברוב של חמישה שופטים כנגד שניים ונידון ל-‏10 שנות מאסר בלבד בשל "נסיבות מקילות". 10 ימים לאחר מכן, קיבל חנינה מהנשיא אמיל לובה ושוחרר ממאסר. הידיעה על תוצאות המשפט גרמו לגינוייה הפומבי של צרפת על ידי הקהילה הבינלאומית שהאמינה בחפותו של דרייפוס. מאבקו הפרטי של דרייפוס נמשך בעזרתם של מתייה דרייפוס וז'ורס. ב-‏1904 הוגש ערעור על פסק הדין, נערכה חקירה חדשה, וב-‏1906 זיכה אותו בית המשפט מכל אשמה. שמו טוהר והוא הוחזר לצבא בדרגת רב סרן שהיה מגיע אליה במסלול שירותו הרגיל. בנוסף זכה לאות לגיון הכבוד. פיקאר זכה אף הוא להוקרה על מאבקו למען הצדק והועלה לדרגת גנרל."
אווה אילוז מכה שנית 607379
סליחה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים