בתשובה לdd, 17/11/12 8:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם נתייחס לסכסוך הישראלי פלסטינאי: המחיר הבין לאומי המוסרי שבחוגים מסויימים נגרר להשגות על הלגיטימיות שלנו הוא רק מרכיב אחד. מחיר אחר הוא הארוזיה המתמשכת בדמוקרטיה שלנו. ב- 20 השנים הראשונות, הדמוקרטיה שלנו היתה די בעייתית, אבל היא היתה במגמת שיפור והעמקה. אחרי ששת הימים הדמוקרטיה בקרב האזרחים העמיקה אבל החלה ארוזיה בגלל הלא אזרחים הרבים שצורפו לתחום השליטה שלנו והעובדה שחלק מהאזרחים אינם יהודים. אינני חושב שאפשר לקיים כאן דמוקרטיה אתונאית אימפריאלית. לי חשוב שהמדינה שאני חי בה תהיה דמוקרטית; אם מדברים על אינטרסים ולא אידאולוגיות: זהו אחד האינטרסים החשובים אצלי. זה מתחבר אצלי למלחמה המתמדת שיוצר מפעל ההתנחלויות. ממש לא משנה אם הפלסטינאים רוצים הסכם או לא-המפעל הדינמי הזה שכל הזמן גדל, ולמעשה הוא האינטרס המרכזי של השלטון אצלנו, משאיר להם שתי אופציות בהנחה שרבים אינם מקבלים, שמה שהם רוצים היא מדינה עצמאית בגבולות הקו הירוק. שתי האופציות הן או כניעה או מלחמה. אם ההתנחלות היתה מצב סטטי-אולי היתה להם אופציה שלישית, אבל ההתנחלות היא דינמית. אני מניח שיש הרבה דברים שאנחנו מסכימים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראה איציק. ברגע שאתה הופך להיות גורם בינ"ל, אתה מתחיל לשלם מחיר בינ"ל. אתה עדיין מתייחס לתחום המוסרי, לשיח הציבורי, לדה לגיטימציה. אנחנו משלמים מחיר בינ"ל מוסרי. מותר לחוגים מסויימים לפקפק בלגיטימציה של שהותנו פה, ושל קיומנו בכלל. למעשה אני לא רואה מתי העולם כולו העניק לנו לגיטימציה. באותו שבו הכרזנו על עצמאות מתוקף החלטת הארגון הקרוי האומות המאוחדות, הראו לך כל תושבי האזור שבעיניהם השהות שלך פה אינה לגיטימית. גם עצם הקיום שלך אינו לגיטימי. למעשה כך הוא עד היום. רוב תושבי האזור חושבים שלא מגיע לך לחיות פה. יותר מכולם- הפרטנרים המייצגים את העם הפלסטיני. בהצהרה רשמית איציק. בהצהרה רשמית. כבר הביאה כאן הדרקונית את סעיף האמנה הקורא להשמדת ישראל. שיש לו מקבילה באמנת החמאס. זו הצהרת היסוד שלהם. האם יש עוד אומה, עם, שבהצהרת היסוד שלו קורא לחיסולה של עם, מדינה אחרת? זה בסדר. מותר להם. לא נתרגש יותר מדי, אבל גם ככה מוסר הוא מושג סובייקטיבי ויחסי. כשהוא נכנס לקונטקסט הבינ"ל הוא מאבד את משמעותו כמעט כליל. זה מעין מנגנון של דחיקה לשוליים. התחרות של עמים ושל מדינות אחר עושר שגשוג שפע משאבים ויתר מרכיבים של עוצמה, היא כה עזה, שהנימוקים המוסריים הופכים להיות רציונליזציות. אף אחד לא עשה שיקול מוסרי כשהוא חילק לעמים הערביים את אדמותיהם הרחבות, לעם האמריקאי את היבשת ולעם הבריטי את כל היבשות שכבש. יש נורמות בינ"ל, יש משפט בינ"ל יש לכל אלה מעמד. אבל הם בבחינת תמרור במקום שאין בו משטרה. אתה רוצה תחצה. אתה רוצה תעצור. אתה רוצה- תעמיד פנים שאתה עוצר, אבל בעצם תיסע. "המוסר הבינ"ל" הוא משפיע. כמו שתמרור משפיע גם כשאתה יודע שאין אכיפה. שים לב שבמדינה השכנה נרצחו כארבעים אלף איש תוך פחות משנתיים. מי בשם המוסר הבינ"ל מרשה לדבר כזה לקרות. כמה אוגדות יש למוסר הבינ"ל? אם אתה מתכוון למוסר שלך בעיני עצמך, אתה רוצה שהעם שלך והמדינה שלך יתנהגו או ישאפו להתנהג על פי ערכים כאלה ואחרים, זה דבר אחד. זה לא מוסר בינ"ל, אלא זה המוסר שלך כלפי עצמך. אם אנחנו מדברים על פוליטיקה בינ"ל שמשתמשת בשיח של מוסר. כן. צא והשתתף בפוליטיקה הבינ"ל להגן על עצמך. אבל אל תגיד שזה מוסר בינ"ל. זוהי פוליטיקה בינ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן דינמיקה היסטורית. באנו לכאן לפני 130 שנה והתחלנו לאט לאט להשתלט על הארץ בהיותנו מלומדים יותר ובעלי השפעה רבה יותר. השיחות בין בן גוריון ומוסא עלאמי נותנות הצצה לתהליך.בשלב מסויים האמנות השונות מבטאות את התפיסה הזאת שיש כאן משחק סכום 0. היום מבחינת חלק מאיתנו באגף הימני זהו עדיין משחק סכום 0. אצל הפלסטינאים זה כבר איננו משחק סכום 0. בפתאח באופן מוצהר. בחמאס זה עדין בתחילתו אבל כבר יש ניצנים- אפשר היה להבחין בזה אצל אחמד יאסין. אני חושד שזו היתה הסיבה לחיסולו- הוא הרי לא היה פצצה מתקתקת. אף פעם לא אמרתי שיש דבר כזה מוסר בין לאומי כמושג מופשט. ישנה תפיסה שיש לה היבטים פוליטיים בהיות דעת הקהל במערב בעלת ביטוי פוליטי, שלהיבטים מוסריים מסויימים אלה יש חשיבות.בשבילי לחברה ולמדינה בה אני חי יש חשיבות לא רק להשרדות דרוויניסטית ואין ממש חשיבות למה שאלוהים ציווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדבריך "האמנות השונות מבטאות את התפישה שיש כאן משחק סכום אפס". מצד אחד אמנה שמתחייבת לשוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת גזע ומין- היא האמנה של הקהילה שאינה מוכנה לפשרה. מצד שני אמנה שקובעת כי פלסטין היא יחידה טריטוריאלית אינטגרלית ובלתי ניתנת לחלוקה. וגם קובעת- לא 1967, אלא 1917. ומוסיפה שהדרך היחידה לשחרור פלסטין היא מאבק מזויין, היהודים אינם עם בעל אישיות, דחיית כל הפתרונות שאינם שחרור פלסטין בשלמותה, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה.. היא האמנה של הקהילה המתפשרת. הבנתי אותך נכון? ואת זה אתה מנמק כי היו לך עיניים חדות לראות ניצנים של פשרה אצל אחמד יאסין, וגם שמעת את הפת"ח מצהיר שבשבילו הסכסוך הוא לא סכום אפס. להבדיל מן הישראלים שבחרו שוב ושוב ממשלות על אג'נדה של לא לשלום. הבנתי אותך נכון? תוכל להדגים או להסביר איפה זיהית ניצנים של פשרה אצל אחמד יאסין, או להציג לקט כלשהו של הצהרות פשרניות של הפתח? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |