בתשובה להאייל המווקווק, 19/11/12 21:44
טיעון מרענן 607332
שאלות יוצאות:

- מקבל מדינה ממי? מהאו"ם? מישראל? משאול אריאלי? ממשרדי חלוקת מדינות?
- לא יוכל לדרוש זה מה ששאולי אומר לעצמו? לפלסטינים? לארה"ב? לאו"ם? לי ולך?
- לא יוכל לדרוש זו קביעה? זה ניחוש? קונספציה? טיעון? צידוק? בדיה?
- שאולי הוא זה שקובע בשם הפלסטינים מה הם יכולים לדרוש? מתי. וכמה. בשם העולם הערבי? בשם העולם המוסלמי? בשמו של שאול אריאלי?
- לא יוכל לדרוש בפועל? בתיאוריה? בתורת ההיגיון? במסגרת הסכמי אוסלו? מחוץ להסכמי אוסלו? מעל בימת האו"ם? לטווח הזמן הנראה לעין? מעל סיפון המרמרה?
- לדרוש במקביל? בטור? בחפיפה? בשלבים?
- לא יוכל זו קביעה אפריורית? משפטית? היסטורית? אמפירית? מצפונית? תועמלנית?

דעתי, ואני חובבן עוד יותר גדול ממך, היא שמוטב לשאולי לפרוש ולחבר סיפורי אגדות לגיל הרך.
טיעון מרענן 607335
השכל הישר שלי אומר שאם תוקם מדינה כחלק מפתרון בעיית הפליטים הפלסטינים, המדינה הזו גם תקלוט את אותם פליטים. כלומר: אם הקהיליה הבינלאומית מקצה לפלסטינים שטח אדמה משלהם, הרי המטרה היא לאפשר לכל מי שרואה עצמו כחלק מהלאום הפלסטיני לממש שם את לאומיותו.

באופן אנלוגי, לו היתה אוגנדה מוכרזת ע"י שליטיה דאז (בהסכמת הקונגרס הציוני) כבית לאומי עתידי ליהודים, סביר להניח (שוב, עפ"י השכל הישר שלי) שהיה נשמט הבסיס תחת התביעה לאפשר הגירה יהודית לא"י. לעניות דעתי, זו גם אחת הסיבות לכך שהדיון על כך בקונגרס הציוני היה נוקב במיוחד.

אבל, כאמור, אני רק חובבן.
טיעון מרענן 607339
אנלוגיה מעניינת. באחד מרגעי השפל האכזריים של ראשית הציונות כשעל הכף האחת מונח כישלון גמור ועל הכף האחרת מונחת הבטחה גדולה. זאת ולנוכח היוקרה העצומה של הרצל- מה עלה בגורלה של הצעת אוגנדה? ולמה?

אין לי ספק שמדינה פלסטינית ביהודה ושומרון תקלוט לא רק כל ערבי שירצה בכך, אלא גם כל מוסלמי שירצה בכך. אבל שום דבר בעולם, שום דבר וגם לא התערבות של כוח עליון, לא ישמוט את התביעה לפלוש לצפת, לתל אביב, לחיפה ולכל פינה בארץ ישראל שעבור העולם המוסלמי כולו וגם עבור חלק מהעולם הנאור היא פלסטין. אלא שבמקום לתבוע זאת מסוריה, מירדן, מלבנון ומעיראק הרחוקות, יתבעו זאת בגופם מיהודה ושומרון.

אני לא רואה טעם להיכנס לברברת המשפטית של שאולי, וכבר שמתי לב שהוא ניחן בראייה משפטית שטוחה ופשטנית, או לשוב ולהראות שמסמך הוא בסך הכל מסמך ולהזכיר כמה מסמכים עברה הציונות בדרך להגשמתה, או לחזור על טבע היחסים הבינ"ל ולומר שעצם הביטוי קהילה בינ"ל הוא פיקציה אחת גדולה, או להזכיר שגמגום לבדו גרם לכך שכרזות דיוקנו של אבו מאזן הועלו באש בכל מקום. אני מרגיש שכניסה לדיון כזה תחטא לדעתי שהרעיון, המחשבה, הטיעון כל כך מופרך מיסודו. וזו רק דעתי החובבנית. המחשבה שיש משהו בעולם שיפקיע מן הפלסטינים את תביעת השיבה לארצם- הינה מופרכת מקצה הבוהן ועד הקדקוד. גם אם היא נשמעת מפיו של הפילוסוף הדגול ישעיהו לייבוביץ'.

זו דעתי הדיליטאנטית והבלתי מתפשרת. אין דבר בעולם שיפקיע את תביעת השיבה של הפלסטינים. גם אם תהיה ארץ ישראל כולה אזור מוכה אסון, שאפילו חרק אינו רוצה להתגורר בו, לא יוותרו הפלסטינים, הערבים והמוסלמים בכל רחבי תבל על תביעת השיבה.
טיעון מרענן 607392
אתה בהחלט נשמע לי משוכנע במה שאתה אומר :)

אני חושב שאולי טבעי ליהודים ליצור אנלוגיה בינם לבין הפלסטינים: כפי שהיהודים לא ויתרו על כמיהתם לא"י במשך 2000 שנה ולבסוף יישבו אותה, כך גם הפלסטינים בגולה נושאים בלבם לכל מקום את יפו וצפת וחיפה, ולעולם לא יחדלו מחלום השיבה אליהן. לנוכח ההדגמה המוחצת שנתן העם היהודי לעצמת הקשר שלו לפיסת אדמה ספציפית, באמת קשה לשלול את האפשרות שגם עמים אחרים ניחנו באותה עקשנות לוהטת.

אני אעז ואומר בזהירות, שכפי שניתן היה לשוב לא"י מבלי להקים את בית המקדש, כך עשויה להתאפשר שיבת פלסטין ללא חזרה פיזית לכל אחד ואחד מכפריה ועריה.

אבל בכל הקשור לכוחם של סמלים, אני חובבן עוד יותר מאשר בענייני מדיניות.
טיעון מרענן 607400
זה נשמע לי נכון. בהחלט ייתכן שהגירה ערבית, מוסלמית פלסטינית תוגבל לתחומי יהודה ושומרון. אם תצליח בכוחות עצמך להבטיח בכל יום מחדש שהגירה כזו תוגבל לתחומי אי איזו יישות פלסטינית ביהודה ושומרון. אם תצליח בכך, תוכל לאפשר ליישות החברתית הפוליטית התרבותית הקרויה ישראל, להתמיד, להמשיך ולחיות, להתקיים, להתאושש, להתפתח ולשגשג. לא תוכל בשום צורה שהיא להגביל, לקעקע, לבלום את מה שאתה מכנה- עקשנות לוהטת, את הנסיונות הפלסטינים לפלוש לישראל ולהשתלט עליה. פרוסה אחר פרוסה, בבת אחת, או בכל דרך שרק אפשר.
טיעון מרענן 607344
מה לשכל הישר ולמזרח התיכון? מאומה

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים