בתשובה לידידיה, 26/11/12 20:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא קשור לרצף של הכלב. קשור לנפש חיה, אנחנו לא מתוכנתים לראות בנפש חיה רכוש שמותר להתעלל בה ולאכול אותה. התפיסה שלך היא נדירה ועד היום לא שמעתי אותה, על אף ששמעתי הרבה. גם עבדים אינם רכוש שעל כן מותר להתעלל בהם ולהרוג אותם, על אף יחסי הבעלות. קרניבורים שמהרהרים בגורל הפרה אומרים כמעט כולם אחד משני תירוצים: חילוניים אומרים "אין ברירה כי" – אין ברירה כי אני זקוק לזה לכושר, כי אני זקוק לזה לבריאות, כי טעים לי. דתיים מצטטים ספין שקרי שהחיות "נוצרו עבור האדם", ואת לכי תוכיחי להם שהם בלעו ספין, אפילו הרבנים הגדולים בהיסטוריה לא הצליחו לשכנע אותם בזאת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין איך אפשר שלא לראות בחיות משק רכוש של בעל המשק. הוא רשאי לסחור בהן, הן מופיעות בחישובי המאזן הכלכלי של העסק והוא משתמש בהן לתועלתו. אם זה לא רכוש אז מה זה רכוש? נכון שאסור לבעלים של בעלי החיים להתעלל בהן או להזניח אותן, אבל על הרבה סוגים אחרים של רכוש קיימות מגבלות: סמים, כלי נשק, יצירות ספרותיות ומוזיקליות ואפילו כסף, כולם יכולים להיות רכוש שבעליו מוגבל באופן השחמוש בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר, אבל לא בתרבות המערבית. עכש''י האינדיאנים לא ראו את הטבע כמשהו שניתן להחזיק עליו בעלות אלא להשתלב בו. לפיכך הכלבים של האפאצ'י לא היו רכוש שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אינדיאנים'' זו הכללה די גדולה לאוסף גדול של תרבויות (שכמה מהיותר מבוססות מביניהן נמחקו עם הגעת הרובים, החיידקים והפלדה לאותה היבשת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר בדיוק למי מהאינדיאנים בדיוק היתה המיתולוגיה עם העורב. הזכרתי את האפאצ'י במפורש כי הם היו נוודים שחיו בהרמוניה עם הטבע. לא התכוונתי לאינקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ששוב מזכיר לי את האירוניה האכזרית בקריאת מסוק(י) הקרב האמריקאיים בשם ''אפאצ'י''. זה קצת דומה לכך שהגרמנים היו קוראים למכונית היוקרה שלהם ''קהילת לודז' '' או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL אבל האפאצ'י היו לוחמים עזי נפש. הושמדו,נכון. אבל היו עזי נפש. עוד באמריקה הם היו עזי נפש.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל זה דיברתי על מכונית יוקרה ולא על מסוק קרב :-) 1 1 הפונז לא מצליח לעצור את התדרדרות הפתיל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אם כי אני קצת סקפטי לגבי מידת ההרמוניה; מה שוודאי הוא, שבלא מעט תרבויות - למשל, בתרבות שבטי השונה בזימבבווה - בקר נתפס לא רק כרכוש, אלא גם ככסף (מה שנכון גם באזור המזה"ת), וכחיסכון מניב פירות; בעלות על בקר הייתה סמל סטטוס מובהק במיוחד בגלל הנ"ל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |