בתשובה לdd, 19/12/12 21:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
:-) סיפור יפה, אהבתי במיוחד את התיאור "הוא היה מבוהל. ראית פעם ילד אשכנזי חיוור? האישונים מתכווצים, הפנים הלבנות מצהיבות". (בלי קשר ישיר, סיפורי מכוניות של אשכנזיות: לפני כמה ימים הייתי ביציאה מתחנת דלק ואכשנזית אחרת, גם היא עם אוטו די ישן, באה מהצד ונתקלנו זו בזו קצת בחוזקה. שתינו יצאנו מהמכוניות, הסתכלנו על הפגושים שבעי השריטות והכיפופים שלנו, חייכנו אחת לשנייה ואמרנו לא נורא, ונסענו לשלום. זה הכיף במכוניות ישנות, הן כמו יין טוב) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא לא אהבתי את התיאור הגזעני. אפשר לחשוב שתיאור של ילד תימני או מרוקאי היה מאוד שונה. לבטח הוא היה מתקבל שונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראית פעם ילד מרוקאי חיור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה לא שואל ברצינות, מאחר שאתה מן הסתם יודע שהתשובה היא חיובית. או אם נדייק, נכון לומר פה מחוויר כפועל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או! רון אתה כאן? תגובה 609406 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה את ההבדל בין זה ובין הסיפור הקודם, גם כאן המסכנה פגשה בערסית ומיהרה לנוס על נפשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. בכחש סובבוהו. בכחש. סובבוהו וסבבוהו. נסובו סביבו וסובבוהו. סיבבוהו וסובבוהו. יצאו לפניו בחמת חלילים וסובבוהו. הניחו איש את זרועו על כתף רעהו וריקדו ורקעו וסובבוהו. בכחש סובבוהו. אמרו לו שהוא הרגיש מכה בגלל מהמורה בכביש ושזה לא קשור אליהם. דווקא יצאתי לעזרתו. אשכנזי במובן של בחור עדין. בכלל לא ילד. הוא היה בן גילי. אבל הוא כבר היה לגמרי מסובב. הם כבר סובבוהו. נסובו סביבו וסובבוהו. בכחש סובבוהו. בכחש. העניין עם הסיבובים הוא שבהתחלה זה לא נעים. אבל אחר כך זה הופך נעים. אתה משתף פעולה והופך להיות חלק מהעניין. נעים לך שמסובבים אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, זה חזק (באמת, לא באירוניה כמו קודם על התיאור שלך את הבחור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האזנתי בשימת לב לדבריו של בנימין נתניהו והוא חולק בחן אבירים, כבוד ממלכתי לשמעון פרס. בנימין ושמעון, בן רחל ובן לאה, השובב והרציני, הערמומי והתם, הצר והמודח, המוחרם והמהולל, המלך והנביא, כפתור ופרח. שניים אנשים וביניהם מתגולל אפוס לאומי שלם של התנגשות אדירים בין שני מחנות, בין שני זרמי מחשבה. שניים יריבים, שני זרים נאמנים המבקשים להוביל את עמם בדרכים שונות, והנה הן מצטלבות זו בזו שוב ושוב. בדרך נרגשת דיבר בנימין אל שמעון. שח את קומתו לפרקים להעתיר עליו דברי חנופה כמו כדי לפייסו. ושמעון הזקן, פניו קפאו לרגע כאילו נבהל, ואחר כך נצצו עיניו ברקע דבריו של בנימין, ונדמה היה שמתפרש חיוך קטן ושב על עצמו בהשלמה, ובזו הפעם על הימים שהיו. ברכות לשמעון פרס, נשיא מדינת ישראל, איש גדול. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |