 |
עד כמה שראיתי, כל הדיון כאן נסב סביב הציר של האנלוגיה ישראל-ארה"ב. האנלוגיה הזו בעניין הספציפי של התיקון השני היא חסרת ערך ומשולה לאנלוגיה בין ארה"ב לסומליה. אין בארה"ב שום חוק נגד מאבטחים חמושים ומספר האנשים הנורמטיביים המהגרים מארה"ב לישראל (שם אמור להיות מאבטח חמוש בפתח כל בית ספר) הוא בדיוק מינוס כמה אלפים בכל שנה. מכאן שברור שכל עניין המאבטחים וכו' הוא לא לעניין. האנלוגיה צריכה להיות בין ארה"ב למדינות דומות לה כמו בריטניה, צרפת או יפן.
כמו בכל ויכוח ציבורי בארה"ב, לרפובליקנים ולחסידי ה-NRA יש כמה טיעונים רציניים בנושא הזה, אלא שכמו בנושא הביטוח הרפואי הטיעונים הרציניים האלו משולים לפילי צעצוע מחרסינה בחנות, בתוכה נמצא פיל משתולל אמיתי. בניגוד לסומליה, סוריה, קניה ונחשו מי עוד, לא מדובר בארה"ב בסכסוכים דתיים או אתניים ובניגוד לרושם שמנסים ליצור חסידי ה-NRA לא מדובר גם בפושעים מקצועיים (מה שהם קוראים Habitual offender או career criminals). מבצעי הפיגועים הללו הם אנשים עם בעיות נפשיות קשות מאד וככל שמספרי התושבים גדולים יותר, ההסתברות שימצאו כמה מאלו, גם היא עולה. הבעייה בארה"ב היא ככל הנראה, צירוף המקרים הבלתי נמנע בין תפוצה נורמלית של חריגי נפש לבין התפוצה החריגה של כלי נשק בחברה האזרחית האמריקנית.
השמרנים טוענים באופן די הגיוני שהפיתרון צריך להיות טיפול נכון יותר באנשים עם בעיות נפשיות ולא הגבלת זכויותיהם הטבעיות וההיסטוריות של כל האחרים. הפירכה בטענות אלו, היא שדוקא אותם אנשים החושדים כל כך בכוונות הרשויות ונותנים אמון כל כך מועט ביכולותיהן, לפתע פתאום רוצים להיסמך על הטיפול של הרשויות בחריגי הנפש. יש כאן סוג של כשל לוגי המלמד על כוונות לא כשרות.
נראה לי די ברור לאדם הסביר, שהעוול הבלתי נמנע שיגרמו הרשויות לכך וכך אזרחים שתישלל מהם הזכות לאחוז בנשק שלא כדין, אינו שקול כנגד העוול שבחלוקת נשק למטורפי כל האומה. לא שמעתי שבארה"ב מונעים מאנשי אבטחה לבדוק בחפציהם של לקוחות חשודים כדי להמנע מפגיעה בחפים מפשע.
מעשית, נראה לי שהויכוח הנוכחי היא בעיקר עניין תקשורתי. לשנות תיקון לחוקה הוא דבר בלתי אפשרי במציאות של פולריזציה דו-קוטבית כפי שקיימת בארה"ב בין ימין לשמאל והפתרון המתבקש הוא תקנות ותיקונים טכניים שירוקנו לאט לאט את התיקון השני מתוכנו (כפי שנעשה במדינת ניו-יורק למשל). אובמה הזקוק כל כך לשת"פ דו-מפלגתי בשאלת התקציב (הצוק הפיסקאלי) ובעניין יישומו של האובמקאר, לא יכול ולא צריך לחפש חזיתות חדשות במישור המפלגתי. אובמה יביע אמפטיה ויבקש משוחרי טוב להציע הצעות שוחרות טוב, אבל בפועל ישאיר למדינות (states), לרשויות המקומיות ולבתי המשפט המקומיים, לטפל בבעיות הללו.
במקום להשיא עצות ולהשקיף מגבוה, אני מציע לישראלים לא להעיר ולא לעורר, פן יתעוררו כמה אמריקנים ויציעו להפנות לטיפול במטורפי הבית שלהם, מעט מן המשאבים המופנים לטיפול במטורפי העולם כולו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש