בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 14/01/13 11:14
משהו על אומץ ויושר אינטקלטואלי 611026
אני מתקשה לקבל את התיאור שלך לדרך שבה המדע עובד. אי-התאמות בין התיאוריה למציאות קיימות כל הזמן, ואנחנו בד"כ מתעלמים מהן או נותנים להן הסברי אד-הוק. וגם בכיוון ההפוך, לא (רק) אי-התאמות הן אלו שמניעות את המחקר קדימה. אם זרקת פנימה זוכה ישראלי בפרס נובל, אני אזרוק אחד אחר. כששאלו את צ'חנובר מה גרם לו להתמקד בנושא המחקר שלו, הוא ענה "הרגשתי שלא יכול להיות שאלוהים ברא מנגנון כל כך לא אלגנטי כפי שתואר על-ידי המדע בזמנו". דהיינו, הוא בא עוד מהבית עם מטאפיסיקה, אולי אפילו אידיאולוגיה, והוא לא היה מוכן לוותר עליה בגלל מה שאמרו המומחים בזמנו. הנקודה שלי היא שהסירוב שלו לוותר עליה לא היה בגלל שהוא עצמו היה מומחה, אלא בגלל שהוא האמין עצמאית במשהו חוץ-מדעי, בלי קשר למומחיותו המדעית.

אני חושב ש"מה שמבדיל בין הקהילה המדעית לשאר הקהילות הסמכותיות" הוא לא הכבוד והיקר שמחכים למדען המצליח בסוף הדרך (איזו דרך צינית לראות את המדע!), אלא הפתיחות-לביקורת שמאפיינת את המדע. אתה זרקת גם את פופר פנימה, אז ארשה לעצמי להשתמש בטענות שלו. המדע מתקדם בגלל שהוא אנטי-סמכותני: ל"מומחים" אין כל מעמד מיוחד ברדיפה אחר האמת. אין מומחיות ב"אמת". גם לטענות שמעלים "לא מומחים" יש ערך-אמת, ואם הן מנוסחות בצורה שניתנת-לביקורת הן טענות מדעיות לכל דבר ועניין. כמובן, זה לא אומר שהקהילה המדעית תהיה מעוניינת לטפל בכל טענה שמישהו מעלה ולבדוק אותה, אבל רק מסיבות חיצוניות: חוסר זמן, משאבים או עניין. זה בהחלט לא מעיד דבר על ערך-האמת של הטענה. ולא רק שפופר חשב שהמדע צריך להיות פתוח ככל האפשר לביקורת, אלא שהוא גם ניסה להשתמש במוסד המדעי כמודל לחברה הטובה. ב"חברה פתוחה" כל אדם יכול לבקר כל טענה וכל מוסד חברתי. ברגע שאתה מתחיל ליצור "איים" אוטוריטריים, שבהם אין מקום לביקורת, אתה מתקדם לעבר חברה שבטית וסגורה.
משהו על אומץ ויושר אינטקלטואלי 611033
האנקדוטה עם צ'חנובר לא שוללת את הטענה שלי. ברור שכל אחד, מדען או מגיב באייל, נושא עימו אמונות, הטיות ואידאלים, ובחלק מהקרים הוא שואב מהם אינטואיציות שמוכיחות את עצמן (יש בטח גם המון מקרים בהם האינטואיציות האלה מכזיבות. העמדה של איינשטיין לגבי תורת הקוואנטים היא, אולי, הדוגמא המפורסמת ביותר). אבל צ'חנובר לא הסתמך על המטאפיזיקה שלו כדי להציע מהפכה בשטח בו הוא לא היה מומחה. פה ושם גם זה קורה, אבל זה נדיר, וברוב המקרים שמדען מעז לחרוג מתחומי הדיסציפלינה שלו זה לא נגמר טוב (התרשמות שלי שלא מגובה בסטטיסטיקה).

לגבי הפתיחות לביקורת, קצת הפתיע אותי לשמוע אותך אומר את זה. ברור שהפתיחות לביקורת היא מאבני היסוד של המדע במישור התיאורטי-דקלרטיבי, אבל הפרקטיקה נראית די שונה. "ל"מומחים" אין כל מעמד מיוחד ברדיפה אחר האמת" הוא משפט יפה מאד, אבל הוא מתאר אידיאל ולא מצב קיים (במסגרת זריקת שמות, מה עוד יכול להסביר את הבחנתו של קון שפרדיגמות מתות רק אחרי אלה שעזרו בעיצובן וביסוסן?). משונה שאני אומר דבר כזה לך, היה יותר מתאים לנו להתייצב בעמדות ההפוכות. אני לא רוצה להמעיט בחשיבותו של האידיאל הזה, ומסכים איתך שעצם קיומו מבדיל בין המדע לתחומים אחרים; הוא הנסיכה שכבולה במרתף, ומי שמצליח להתגבר על דרקון ה"סמכות" זוכה בה ובאוצרות אביה. אבל רוב המדענים לא מתקרבים לשם בכלל, ואפילו על ראש החוג שלהם - במרבית המקרים דרקון קטן למדי יחסית לענקים שעל כתפיהם הוא עומד - הם לא ממהרים לחלוק.
משהו על אומץ ויושר אינטקלטואלי 611055
האנקדוטה של צ'חנובר לא באה לטעון שמטאפיסיקה היא מדע, אלא לטעון כנגד ההוראות שלך למדע טוב: על המדען להניח שהידע המדעי הקיים הוא תקף, ושסוג הבעיות שעימן מתמודדים המדענים הן "אי-התאמות". האמת היא שאדם כמו צ'חנובר חשב שהידע המדעי אינו תקף. זה בכלל לא חשוב למה, אבל זה לא היה קשור לכך שהוא ראה אי-התאמות או היה מומחה בתחום. אני אפילו אעלה את התסריט הסביר הבא: בעיניי צ'חנובר הידע המדעי נראה לא נכון, ולכן הוא הפך למומחה בתחום. אם נאמץ את העמדה של ירדן (לפחות כפי שאני מבין אותה), צ'חנובר היה צריך לבטל את דעתו ולאמץ את עמדת הקהילה המדעית, להפוך למומחה בתחום, ואז לחזור לחשוב עצמאית. האם זה נשמע סביר?

בנוגע לפתיחות-לביקורת, אני רחוק מהמחשבה שמדענים הם סוכנים חופשיים ואוטונומיים. אני יודע שהפרקטיקה שונה והיא כנראה צריכה להיות שונה כדי שהמדע יעבוד. אבל בהשוואה למוסדות חברתיים אחרים, המדע, כשהוא במיטבו, כן מאופיין בפתיחות יחסית לביקורת. בכל מקרה, הקביעה שקבע ירדן היא פרסקרפטיביסטית: במה שומה על האדם להאמין. זה שאנחנו קונפורמיסטים זה דבר אחד, אידיאלים קונפורמיסטים זה דבר אחר.
משהו על אומץ ויושר אינטקלטואלי 611061
אני לא בקי בביוגרפיה המדעית של צ'חנובר, ואני לא מתכחש לאפשרות של תהליך כפי שאתה מתאר אותו: מדען מדיסציפלינה אחרת, או סתם הדיוט, "מרגיש" שמשהו לא בסדר בתיאוריה הקימת. הוא הולך בעקבות הרגשתו זאת ומגלה שאכן משהו היה לא בסדר עם אותה תיאוריה. זה תאור רומנטי ומלבב של מצב אפשרי, אבל מאד נדיר, והוא הולך ונעשה נדיר ככל שהזמן עובר פשוט בגלל הגידול בסיכוי שמישהו כבר חשב על זה לפניו. האינטרנט מלא באתרים של "מהפכנים" כאלה, מנביאי "חלב הוא רעל" ועד חסידי המפלצת מלוך נס, אבל רק אחד ממליון הוא צ'חנובר.

התסריט כפי שאני רואה אותו (ירדן יוכל לתקן) הוא כזה: צ'חנובר לא אוהב משהו בתיאוריה, צ'חנובר הופך למומחה בתחום, צ'חנובר משנה את התיאוריה. בשלב הביניים הוא לא צריך לבטל את דעתו (כאילו שזה אפשרי בכלל), אבל הוא צריך לשים אותה בהקפאה עד שיעבור לשלב השלישי. אין שום הגיון להכריז "התיאוריה שלכם מכוערת ולכן שגויה" באזני המומחים, גם אם לעתים נדירות זה יתברר כנכון. לא השתכנעת? לך לבקר בדיון 1571
.
אם אריק היה מספר שהרפואה הקונבנצינלית לא מוצאת חן בעיניו מסיבות א' ב' וג' ולפיכך הוא התעמק ולמד וחקר ודרש ולבסוף החליט את אשר החליט לא הייתי מניד עפעף. כשהוא מתבסס על תחושות בטן וספר רפואה טבעונית אחד אני יכול רק לקוות שאם חו"ח תיקָרה על דרכו מחלה רצינית יותר‏1, הוא יעדיף את דעת המומחים על פני תחושותיו. סטיב ג'ובס היה יכול, אולי, להמציא לנו עוד צעצועים מיותרים אילו היה פועל כך.
______________
1- אם כי גם דלקת גרון חיידקית שאינה מטופלת עלולה לגרום סיבוכים לא סימפטיים, מבעיות לב ועד http://intramural.nimh.nih.gov/pdn/web.htm) OCD).
משהו על אומץ ויושר אינטקלטואלי 611062
אין לי משהו מיוחד להתנגד לו בתגובה הזאת שלך (ובתגובה האחרונה של ירדן). אולי תכתוב תגובה אחרת?

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים