בתשובה ליואב, 23/01/13 11:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי אופציה 3 שלך קולעת מאוד, ונתניהו רוצה אותה בשל החלוקה הבאה (מהניתוח המאוד ראשוני של החדשים בשלב זה, שמבוסס בעיקר על איך נתניהו וגדעון סער התנהגו ומתנהגים כלפיהם, ופחות על מה שהם אמרו או עשו כפוליטיקאים, כי זה מסתכם בערך לכלום): ראשי מפלגות משתלבים בקמפיין הנוכחי: נתניהו-ליברמן, דרעי-אטיאס (כשצלע המיעוט בש"ס - אלי ישי - היא הבדלנית), לפיד, לבני, בנט ראשי מפלגות בדלנים: מופז, יחימוביץ', גלאון. לא ניתחתי / פחות מכיר: אייכלר (יהדות התורה) מניח שלבני לא תיכנס לקואליציה בשל מס' סיבות: שמירת "עתודה משתלבת" באופוזיציה לתמיכה מבחוץ (ללבני כבר יש התמחות בנושא מהקדנציה החולפת), וה"נדוניה" הבעייתית שהיא סוחבת איתה בסיעת האסופים - פרץ (בדלן), מצנע (בדלן). כמו כן לביבי עדיין מחכה "בעיית אובמה" (הבדלן), שהוא יצטרך להמשיך מולו את משחק ה"אני רוצה להענות לך אבל לא יכול", וכדי לשחק את המשחק הזה הוא צריך להישען על קואליציה שאינה "יונית" מדי. יהדות התורה - סימן שאלה מבחינתי. נראה לי שביבי-לפיד יעדיפו שלא תיכנס בכל מקרה. עדיין מתקבלת קואליציה יציבה למדי, עם סחטנות מינימלית (קצת מצד ישי) של 72, עם תמיכה מבחוץ של לבני ו(אולי) של יהדות התורה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה לגבי לפיד ובנט = משתלבים מתבססת בעיקר על תוצאות ההצבעה, לפיה נראה ברור שליברמן וביבי שווים לחוד הרבה יותר מנדטים משהם שווים ביחד (מהטעם הברור שליברמן כממוצב קיצוני יותר היה שואב מבנט, וביבי כמתון ללא ליברמן היה מחליש את לפיד) ולכן העובדה שבחרו להתאחד היתה כדי לחזק את הצדדים מ"המרכז" ו"הימין" לקראת הליכה לקואליציה משותפת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והראשונה שנכנסה... ליבני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, מרכיב קואליציות אני כבר לא אהיה. סיכון ידוע בתחזית התממש: לא כל ההנחות נכונות, או לא ממושקלות כמו שצריך: הבסיס לתחזית לאי כניסת לבני היתה מבוססת על התנהלות הרכבת הקואליציה הקודמת על רקע היכולת לעמוד מול הלחץ של אובמה. כנראה שכשליבני כבר לא מובילה מפלגה גדולה, ובנט הוא שותף גדול יותר בקואליציה, ו"מחותן" עם לפיד, לבני לבד לא יכולה לצייר את הקואליציה כ"יונית". כמובן שכמשתלבת היא תסתדר היטב עם נתניהו, אבל להבדיל מההתנהלות של השותפים ה"טבעיים" יותר (בנט ולפיד), היא אולי תפרוש מתישהו על רקע "אי התקדמות בתהליך המדיני" לקראת הבחירות הבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הניחוש שלי לא הצליח, אולם באופן יפה הסתדר שהקואליציה מורכבת אך ורק ממפלגות שראשיהן משתלבים, ובחוץ רק מפלגות שראשיהן בדלנים. לא בכדי כינתה אותם מרב מיכאלי ארבעה גברים קפיטליסטים לבנים (עם עוד קפיטליסטית לבנה אחת שהצטרפה ראשונה). נתניהו מינף את ציר בנט-לפיד כדי להיפטר משותפים "טבעיים" לא נוחים הן מבחוץ והן מבית. אני צופה לממשלה זו שתהיה מהיעילות ומהאוחדות ביותר, ותמצה ביעילות ובשיתוף פעולה חסר תקדים את כל הקדנציה. ניצנים לכך נראים עם ההצהרות המשותפות של לפיד וביבי בנושא התקציב. חג שמח! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שחזרת. יש לי שאלה ישנה בעניין התחביב שלך. אשמח לתשובה בדמות לינק לתגובה עתיקה - אין לי ספק שכל זה כבר נדון מעל דפים אלה. כידוע, פוליטיקאים אינם טועים - במה שנראה ככישלון, הם למעשה משרתים אינטרס אחר. אבל איך אתה מסביר את הכישלון של הבדלנים בהקמת הקואליציה? נראה שהתיאוריה הבלבניסטית לא נפתרת מהג'וקר של הפרשנים הפוליטים, אלא רק מחביאה אותו מעבר לעוד שכבה של הסברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מערב בין שני דברים: שיטת הניתוח והפוליטיקה עצמה. שיטת הניתוח חייבת להניח שאין טעויות (לפחות לא משמעותיות). אבל עדיין קיימת כמובן המערכת הפוליטית, שהינה מגרש המשחקים והתחרות בין שני הצדדים. גם אם יש שתי נבחרות שחפות מטעות, עדיין תהיה אחת עם יותר כישרון, ואולי גם כזו שנהנית מתנאים מועדפים (משחקת במגרש הביתי, למשל), ולכן תנצח את האחרת. במקרה של המערכת הזו, הצד המשתלב השכיל לייצר יותר מוקדי כוח המובלים על ידו (בנט השתלט על הבית היהודי, לבני נישלה את מופז מהזכיה שלו בקדימה ע"י הקמת התנועה, וכך גם פגעה קצת בכומ של יחמוביץ', ולפיד כ"ג'וקר" שבנה עצמו היטב בחוץ, והסתייע באיחוד של הליכוד וישראל ביתנו שהפכו אותו ואת בנט לאטרקטיביים עוד יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה ההסבר שלך עדיף על פני החלוקה המקובלת ליונים/נצים או רווחה/שוק? זו חכמה קטנה להסביר את ההצלחות של הקבוצה המנצחת; כל העוקץ הוא הצורך להסביר את מה שנחזה ככישלון של הקבוצה המפסידה. איך תסביר את גורלו העגום של מופז, או של כל בדלן אחר שנחלש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר שלי בכלל לא נועד למטרה אליה אתה מכוון. ההסבר מניח שבכל תחרות יש מנצח ומפסיד. גם פוליטיקאי כישרוני כמופז יכול להפסיד מול פוליטיקאי כשרוני יותר או מול שילוב של תנאים וכישרון שאינם מאפשרים לו להגיע לעמדת הכוח או לביצוע הפוליטיקה אליה הוא כיוון. האם בכך הוא טועה? לא. הוא עדיין מבצע בכישרון רב את כל שביכולתו כדי לקדם את שניהם (את עצמו לעמדת השפעה ומשם את הפוליטיקה שלו). אני טוען שההסבר שלי עדיף על ה"קונבנציונלי" בשל יכולת הניבוי העדפה שהוא מאפשר (וכמו שמודגמת בפתיל זה - עדיין רחוקה מלהיות מושלמת בשל העדר מידע וצורך בהנחות לא מעטות), וזו בתורה היא כזו (כנראה) מאחר וההסבר שהיא מספקת על המניעים את הפוליטיקאים נכון יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |