בתשובה להפונז, 24/01/13 12:03
כך עושות כולן 611770
לא יודע אם בזוי, אבל לכל הפחות מאכזב, וברור שהנדריקס ושות' לא היו נתפסים עושים את זה. בהקשר לפסקה השנייה שלך: בהשבעה הקודמת של אובמה, ארית'ה פרנקלין שרה יפה מאד "על אמת" (אם כי עכשיו אני קורא שהיא מגנה על הבחירה של ביונסה).

וכדי לסגור מעגל עם שם אחר שעלה בדיון הזה, הנה ויטני יוסטון שרה את ההמנון בפתיחת הסופר בול של 1991, ולקינוח מופיעה רביעייה של מטוסי F-16 (זה היה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה והרגשות הפטריוטיים געשו). ההרמוניה, אפעס, מפתיעה, אבל השירה שלה בעיניי מוצלחת יותר מזו של ביונסה.
זהירות, פלצנות - אמן או שפן 611773
אני לא מתפלא שהשירה יותר מוצלחת. מאחר שאמן מופיע אינו טייפ שמשמיע את אותה הקלטה שוב ושוב, הוא מושפע ישירות מהקונטקסט, האוירה, ההתרגשות ומזג האויר ברגע המסוים בו הוא מופיע‏1. אני מאמין כי אמן מוכשר, דוקא באירוע מרגש וטעון שכזה, יעלה על הבמה והביצוע שלו יושפע עמוקות מכל המטען הזה. במיטבו הוא יתעלה על עצמו וייתן ביצוע מרגש במיוחד, ובמירעו הוא יתרגש מדי ויזייף.
ייתכן וויטני הצליחה במשימה. ביונסה, לעומת זאת, מראש 'השתפנה', והקליטה גרסת אולפן, שהייתי מניח שהיא מראש יותר סטרילית ומנותקת מהאירוע. אז אולי מרחב הטעות שלה הצטמצם, אבל כך גם מרחב הביצועים שהיו אפשריים באותה סיטואציה. ככה זה כשמגדרים סיכונים, גם הסיכויים מתגדרים להם.
ואני לא מתפלא גם בקשר לארית'ה הגדולה. ככה זה כשהאמנות שלך כבר לא בתחרות עם האגו שלך.

1 חלק ממה שאני אומר דווקא נובע מאמנות המשחק בתיאטרון, כאשר יש קשת של שיטות שבאות להתמודד עם המצב המאד משתנה של שחקן מופיע מערב לערב. אני לא מומחה בענין, אבל מהמעט שקראתי חלק מהשיטות מנסות 'למסך' את רגשותיו הרגעיים של השחקן על מנת שיוכל להעביר את הדמות שלו בצורה דומה מדי ערב, בעוד שיטות אחרות טוענות בעוז כי דווקא העצמת מצבו הרגשי של השחקן באותו רגע והבאתו אל הבמה יוצרים משחק הרבה יותר אותנטי ו'נכון'.
כך עושות כולן 611795
גם בטכס ההשבעה הראשון של אובמה הושמעה הקלטה של יו יו מה ויצחק פרלמן, כדי להגן עליהם, על כלי הנגינה ואיכות המוזיקה מפני הכפור העז.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים