 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמו כל חברה או עסק שלא מצליח להתקיים, גם הבנק הנ"ל נכשל כי (מחק את המיותר) ניהול כושל/שיווק לקוי/שוק רווי/אחר המדינה באמצעות משרד הבריאות עושה את תפקידה נאמנה ודורשת סגירה או תיקון ליקויים כשהעסק אינו עומד בסטנדרטים שהיא קבעה. כמו שלא מצופה מהמדינה שתפצה לקוחות על רהיטים שלא סופקו כי החברה לא הצליחה כלכלית, כך לא מצופה שהמדינה תציל דם טבורי. "הבנק מסרב" נשמע כמו עוד שטות של בעל עסק שחושב שמגיע לו. יש דרכים לאכוף סירוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''לפני מספר ימים הורה משרד הבריאות לבנק הדם הטבורי ''ביוקורד'' להפסיק את פעילותו... בנובמבר האחרון נכנסו לתוקף תקנות רישוי לבנקי דם טבורי. לקראת מועד זה ערך משרד הבריאות ביקורת בבנקים הפרטיים, וגילה ליקויים קשים...'' - העסק מצליח להתקיים, הוא לא נכשל עסקית, זו הממשלה שהחליטה לסגור אותו. לדעתי ראוי היה שמשרד הבריאות יגלה ללקוחות את ממצאי הביקורת ויניח להם לשקול את צעדיהם ולשאת בעצמם בהוצאות אם יהיו כאלה. משרד הבריאות החליט לכפות את עצמו על הלקוחות ולהחליט במקומם. הסמכות הזו שמשרד הבריאות נטל לעצמו צריכה אולי להיות כרוכה גם באחריות להוצאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בכתבה אחרת מצאתי: "עוד נחשף כי מצבם הכלכלי של שחם וביוקורד קשה, חשבון החברה מוגדר ברשם החברות "מוגבל חמור", והוגשו נגדה תביעות על ידי עובדים וספקים שלא קיבלו תשלום בשנים האחרונות, כולל סכסוך עם המעבדה שבה עובדו ונשמרו בעבר מנות הדם." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עסק לא יכול ''להצליח להתקיים'' עסקית באמצעות כך שהוא נותן ללקוחותיו שירות לקוי ופגום ושאינו עומד בדרישות הרגולציה, ולמעשה מפר את החוק ומפר את החוזה עם הלקוחות, לכאורה. אילו היה מדובר בעסק חי רווחי ומשתלם שמישהו אחר יכול להיכנס ולנהל כמו שצריך - היה נמצא לו קונה בדקה וחצי, אלא שברור כנראה שהכספים ששילמו לקוחות או שאינם מספיקים או שנעלמו למקום לא ידוע, ולכן הבנק לא עומד בדרישות הרגולציה, ודינו להיסגר. אגב, כשמנהלים עסק שמתחייב לשמור ולתחזק לא-חשוב-מה עבור לקוחות לטווח של עשרות בשנים, לא ניתן להסתמך למימון רק על תזרים המזומנים השוטף מלקוחות חדשים. לזה קוראים בכלכלית - הונאת פונזי, או פירמידה. על זה נאמר - לא עושים עסקים לטווח ארוך, בכסף לטווח קצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחילה חשבתי שעניין איתנותו הפיננסית של בנק הדם הטבורי היא עניין רגולטורי בלבד, למשל שהבנק אינו עומד בדרישה להון עצמי מסויים. רק אחר כך התברר לי כפי שהערתי בתגובה 612067 שהעסק כנראה באמת מתקשה לעמוד בהתחייבויותיו. אם העסק אכן לא מצליח להתקיים, אז אין מקום לוויכוח. העניין שהטריד אותי הוא שדרישות הרגולציה נוספו לאחר שהעסק היה קיים וקשור כבר בחוזים עם לקוחות וספקים. חשבתי שהמודל העיסקי של הבנק מבוסס על שירות ברמה נמוכה והוצאות נמוכות; הבנק עומד בהתחייבויותיו בתנאים אלה; הבנק התמוטט בגלל שינוי כללי המשחק. לטעמי לגיטימי לחלוטין להציע ללקוחות שירות גרוע בהנחה שהלקוחות יודעים תמורת מה הם משלמים מפני לא כל לקוח יכול להרשות לעצמו מחלקה ראשונה, ומפני שעסק חדש יכול להתבסס בנישה הנמוכה של השוק ואחר כך להתפתח ולהציע גם שירותי פרמיום. לרגולציה יש יתרונות וחסרונות. היא מבטיחה שירות איכותי ובטוח יותר, אבל גם מדכאת תחרות וחדשנות ומגדילה ריכוזיות. בתחום "רגיש" כמו בנק דם טבורי, היא תוביל קרוב לוודאי ליחסי הון-שילטון קלאסיים: הממשלה תתפס כאחראית לאיכות השירות; לכן היא תהדק את הפיקוח שלה; העסקים יהפכו לזכיינים או קבלני ביצוע של הממשלה. אני מעדיף שמחירים יקבעו מה שהלקוחות מסוגלים ומוכנים לשלם ולא יהיו תוצאה של משא ומתן בין הגוף המפקח ובין העסקים בענף כאשר עיקר עניינו של המפקח לשמור על איתנותם של העסקים וכן גם על רווחיהם. אני לא סומך על הפיקוח של הרגולטור הממשלתי מפני שבסופו של דבר לא לו ובעיקר לא לשר הממונה יש אינטרס לחשוף פשלות שהן בתחום אחריותם. כמובן כל זה לפני שמגיעים לשחיתות ממש. הייתי מעדיף רגולציה שמחייבת שקיפות עסקית ומשאיר את ההחלטה בידי הלקוחות. כפי שכתבתי קודם, אם במקרה זה העסק באמת לא מתפקד וסגירתו אינה תוצאה של רגולציה, ביקורת זו אינה רלוונטית לעסק מסויים זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר לעסק הספציפי של שימור דם טבורי פרטי (לאו דוקא ביוקורד) - הרגולציה מניחה לשוק לנהל תחרות מסויימת על איכות השירות ועל המחיר, אך דורשת מינימום מסוים של פיקוח מקצועי ורפואי בשל העובדה שהמנות הללו נועדו בסופו של דבר להיות (תיאורטית לפחות) מושתלות באנשים הכי חולים שיש, ולהיות סוג של תרופה. אז בנק דם טבורי יכול לומר ללקוחותיו שהוא שומר את המנות לפחות זמן, או גם אם הן פחות איכותיות, אבל הוא צריך להבטיח שהמנות אינן מזוהמות, שהן מטופלות כיאות, ושאם יצטרכו אותן הן יהיו זמינות ושוות משהו. בזה הוא לא עמד. סוגיית האיתנות הפיננסית שלו (או היעדרה) היא אולי הסיבה לכך ואולי התוצאה של התנהלות קלוקלת - אבל החשוב יותר הוא איכות השירות שניתן, שבנושא כמו זה צריך להיות מינימום כלשהו שלא קשור להחלטת הלקוחות, שאין להם באמת כלים להבין במה מדובר. הרגולטור מגן על הלקוחות במצבים כאלה, של פערי ידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שאתה צודק ואני דוגמטי מדי בהתנגדותי לרגולציה. האמת היא שאני לא ממש בטוח בכך, אבל מתחשק לי לסיים את השיחה במחווה של נדיבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהבנק הזה מודיע ללקוחות אצל אחרים אתם מקבלים מינוס 200 מעלות, אצלי רק מינוס 150, זה אומר שאחת מכל 7 מנות תהיה לא ראויה לשימוש, עד כאן הכל בסדר, ומי שמסכים לעסקה זאת בעיה שלו. אבל יש כמה מקרים בעייתים, אם הבנק מבטיח מינוס 150 ומקיים מינוס 20, או לחילופין שהבנק אכן מקיים טמפרטורה של מינוס 150 אבל בטמפרטורה הזאת מדובר בברכה לבטלה כי בניגוד לטענת הבנק 9 מתוך 10 מנות יהיו לא ראויות לשימוש. בשני המקרים לכל הפחות, על משרד הבריאות לדרוש שהבנק לא יקבל מנות חדשות. והייתי אומר גם שיש פה מקום לפתיחת הליך פלילי. נדמה לי שבמקור פשוט משרד הבריאות לא הטריח עצמו לברר מה קורה בנישה של הבנקים הטבוריים, מרגע שהתחיל לברר וגילה שבנק מסויים לא עומד בקריטריונים שמבטיחים את מתן השירות ללקוחות, הרי שעליו להתערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה קרה לחוזים, לדיני חוזים ולתביעות אזרחיות? אבל לא משנה; ההמשך כמו בתגובה ל"עורך דין". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |