בתשובה לכ, 07/02/13 2:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שאתה מציע לא חותר תחת שום הנחה של המודלים המקובלים שדיברתי עליהם, למעשה בתנאים מסויימים זה צעד נבון ושקול1. הטענה היתה כנגד הרעיון שלקחת כסף מעשירים, ולתת לעניים, ימריץ את הכלכלה מעבר לטווח המיידי. אתה מדבר על לקחת כסף (מאיפה?) ולהשקיע אותו, מה שכן יגרום לצמיחה, גם אם הוצאת אותו מהכספת של ביל. 1 שבמקומות כאלו ואחרים גם מיישמים במידה כזו או אחרת של הצלחה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הקטנת אי השוויון תמריץ את הכלכלה- העניים יוציאו יותר כסף . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הכוונה היתה לקחת את הכסף מהפרטים והארגונים העשירים. בכל דרך (כלכלית) שמישמת את המשמעות המילולית של המשפט הקודם. אז אנחנו מסכימים ששינוי מבני יתכן מבלי למוטט את הכלכלה. מה דעתך בנושא הראשוני של הדיון - האם ריכוז עושר מוגזם זו בעיה כלכלית? האם יש בעיה כזו במשק של ימינו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא בהכרח תמוטט את הכלכלה אם תעשה את השטות שמוזכרת בציטוט, זה פשוט לא יתרום לצמיחה שלה. העפתי מבט על נתונים על הקשר1 בין אי-שוויון לתוצר לנפש וצמיחה, במדינות מפותחות הקשר נראה לי חלש עד לא קיים. אז האם אי-השוויון הוא בעיה כלכלית ? לא (או לכל הפחות לא בטוח). זו עדיין יכולה להיות בעיה חברתית קשה. באופן אישי אני לא רואה באי-שוויון בעיה; עוני זו בעיה, פערים בחינוך זו בעיה, מוביליות חברתית נמוכה זו בעיה, התעשרות על חשבון הציבור במסגרת מונופול כזה או אחר זו בעיה. אני כן חושב (בלי שום נימוק) שפתרון לבעיות האלו יוביל גם לצימצום הפערים. לגבי שינויים במיסוי, בתור מדינה כשאתה מתמודד עם עסקים גדולים, אתה לא תמיד חופשי לעשות כרצונך. את כל הפטורים והתסבוכות המשפטיות אפשר (וצריך) לפתור ולפשט, אבל יש חברות שהבחירה שלהן האם לקיים עסקים בארץ תלויה בגובה המס. לכן לדעתי צריכה להיות הפרדה רעיונית בין חברות שיכולות לעזוב (אינטל, טבע) לכאלו שלא (שופרסל, חברת החשמל, חברות הנמלים, כי"ל וכד') ומס בהתאם. 1 וכמובן שמתאם אין פירושו סיבתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז יש לנו פה שאלה ספציפית - אני כן סבור שהון מוגזם (המשתמע מאי שיוויון מוגזם או להיפך) מהווה בעיה כלכלית. גם כשמזניחים את רוב ההשלכות החברתיות העקיפות, זורקים הצדה את העניים, ומתעלמים לצורך החשבון מנושא החינוך. (למרות שאי אפשר להפריז בחשיבות החינוך ע"פ כמעט כל הדעות, ויוצא לי להתרשם אישית מהתפקיד של חינוך בסיסי מכוון בהנצחת פערים מכוונת במדינה מתפתחת... אבל זה לא קשור לבעיה הכלכלית. מתעלם מרגע זה ואילך.) אל דאגה, אני לא אפתיע ואתגלה לפתע כמי שמסוגל לקשר למחקר החד משמעי שאף אחד עוד לא שמע עליו (אני בספק אם יהיה כזה אי פעם). אז אני פונה לדרך טיעון מפוקפקת למדי ונרקיסיסטית מעט (אך ראויה לתחום "המקרו" לדעתי): אני זורק אבחנות וכללים פסאוודו-כלכליים, ואם אף אחד לא מוכיח לי שאני טועה, ובגדול, אני מחשיב אותם לשרירים ומתקיימים. פסוודו-כלכלית א' הרבה כסף מושקע בעסקעות עוקץ. קודם מהצד העוקץ ואחר כך, יותר, מהצד הנעקץ. אין לעסקעות האלו שום תרומה לצמיחה (אם כי הצד הנעקץ משתכנע, ולפעמים נותר משוכנע, שיש). א'-סעיף קטן: הכיווניות של העסקעות האלו, לרוב, היא מאוסף חסכונות או השקעות מרובים לאוסף חשבונות מצומצם יותר. א'-קטנטן: אוסף החשבונות המצומצם שייך או לרמאי קלאסי (ואז הכסף פשוט נזרק לפח, על כל המשמעויות הכלכליות הנלוות לזריקת כסף לפח), או לחבורת "לקוחות אקסקלוסיביים יותר" (כלומר- הכסף מעסקעות העוקץ שלא נזרק לפח מטפס בממוצע למעלה). לדוגמא: כל עסקה תפורה שמאפשרת רווח ללא קשר לביצועים. פסוודו-כלכלית ב' כמות הכסף המושקעת בעקעות עוקץ גדולה יותר כשההון מרוכז באופן מוגזם. הקרבה היתרה בין בעלי ההון שמשתמעת ממספרם המצומצם מקלה על ביצוע העסקעות האלו. זה אולי מתחיל להשמע כמו פסיכולוגיה בגרוש ("מקרו" כבר אמרתי?) אבל אפשר אולי לתאר את זה גם ככה: קיומה של שכבה כלכלית כבדה כספית מחד ומצומצמת מאידך (הכוללת גם גופי-השקעות, לא רק פרסונות) יוצר שוק סגור של עסקעות עוקץ, השוק הוא סגור במובן שהוא תחרותי כלפי פנים - תחרות על השקעה בעסקעות עוקץ אטרקטיביות, אך ההשקעות האלו אינן מתבטאות כהשקעות, או אינן מתבטאות כהשקעות-רווחים באותם הסכומים בשוק "התחתון" כמו בשוק "העליון". דוגמא: גזירת קופונים מפרויקט ממשלתי כלשהו. הבהרה: במהלך כל עסקה כזו מושקעים סכומים בשוק "התחתון", הסכומים האלו לא באמת נבדלים "במספר על הנייר", סכום (מדווח) שמחליף ידיים הוא אותו הסכום לכאורה. הענין הוא (פחות או יותר) שהסכום לא מושקע מתוך תכנון להרוויח סכום קצת גדול יותר בשוק "התחתון" אלא, מתוך מטרה למכור את הרווח הקטן בשוק "התחתון" תמורת רווח גדול יותר "בעליון". רמז: הרווחים הגבוהים יותר בשוק העליון מגיעים מאיפשהו, לא רק מכספי ההון. פסוודו-כלכלית ג' את הסכומים שההון שואב מהשוק התחתון צריך לחסר פעמיים (ולא לחדול מלנהום!), פעם אחת בגלל חסרונו בשוק התחתון ופעם שניה בגלל גלגולו ההמשכי בשוק העליון העוקצי. תזכורת: במונח המונפץ "השוק העליון" אין הכוונה לסך הסכומים שמושקעים ע"י בעלי ההון, אלא לסך הסכומים שמושקעים בעסקעות שהרווח בהן אינו מגיע ממוצר זמין בשוק הכללי. דוגמא: אירגוני פירמידה. הסכומים שעולים למעלה לא חוזרים להשקעה במוצר, אבל כן מושקעים ברכישת פראיירים נוספים. ניסוחים רופפים מאוד, אני יודע. אשמח גם לאיזה סיוע מתמטי בילתי צפוי בנוסף להפרכות שגם עליהן אשמח. -- מעין דוגמא כללית ציורית לרוח הדברים: אירוע בת-מצווה, או בת-מיצבוש', רהבתני ורעבתני ללא כל מידה שמישהו שפוי מסוגל להעלות בדעתו, משהו כמו המידות של אלוהים בערך, ואני מדבר על מיליונים, בו נכחתי כעובד מתאם צד טכני כלשהו. על פני השטח - רווחים מרשימים בעומקם ורוחבם לחברות המספקות שירותים שונים (רק בתחום השתיה-שתי חברות בר, אחת שמתמחה בפנים ואחת שמתמחה בחוץ, אבל גם חברות שעיסוקן לא במסיבות בד"כ- הוצאה לאור שתדפיס מאות עותקים של דמוי-מגזין המוקדש לקריירה המדומיינת של בת ה12 הכעורה כדוגמנית וסלב. אבל זה לא העניין, תיכף אני מגיע לעניין). אז כספים הושקעו בשוק ועובדים אכלו קצת סלמון מעושן על הדרך. קצת מתחת לפני השטח, אבל ברור מקובל ומובן, נמצאים הקשרים העיסקיים הנרקמו או אושררו באירוע והאיתותים למתחרים. אבל השאלה הקבורה היא: לדעתך, כמה מהקשרים החברתיים-עיסקיים האלו התבטאו בהשקעות חדשות, וכמה מהם התבטאו בהסרת כל מיני "מחסומים מיותרים" בדרך לרווחים גדולים יותר מהשקעות קודמות? הביטוי השני זניח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת היה ויכוח ולא היתה דעה אחידה בשאלה, האם מאות מליוני הדולרים שהמדינה השקיעה במפעלי אינטל בישראל, לא היו מניבים תועלת גדולה יותר אם היו מושקעים בתעשיה ישראלית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |