 |
אם בהארץ עסקינן, כדאי לך להעיף מבט ב http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... . אומנם אין כאן עובדות חדשות, אך יש כאן הצגה סבירה של תחושת רוב העם, שנכון לפשרות כואבות, גם על מה שהוא מאמין "ששייך" לנו, ובתמורה זכה בהכרזת מלחמת חורמה על עצם קיומו, מלחמה שמוסווית בסיסמאות "הנכונות".
לנוחות הקוראים, להלן תחילתו של המאמר, בתקווה שאין כאן הפרה בוטה מדי של זכויות היוצרים:
לילה בירושלים
מאת ארי שביט
כאשר אני מתבונן בצוותים המיומנים שוטפים את הדם עולה בדעתי שאולי השם הנכון למלחמה הזאת הוא שם מגושם וישן: מלחמת חיי היהודים. בעקבות הפיגוע בקפה מומנט צריך שם. צריך שלמלחמה הזו יהיה שם. מי שאינו יודע לתת למלחמתו שם לא יכול להילחם אותה. מי שאינו יודע לתת למלחמתו שם לא יכול לנצח בה. הוא יפסיד. ימות אם יפסיד.
אפשר אינתיפאדת אל אקצה. אבל זה השם הפלשתיני, לא הישראלי. וכבר מזמן העניין אינו אל אקצה. אינו רק אל אקצה. גם אינתיפאדה אין כאן. לא הפגנות המונים, לא מרי עממי, לא יידוי אבנים. כך שמי שאומר אינתיפאדה משקר. מכבס מלים.
אפשר מלחמת סוף הכיבוש. מלחמת הפלשתינאים לסיום הכיבוש. אבל המלחמה הזאת פרצה מיד אחרי שלפלשתינאים הוצע סוף הכיבוש. בהחליפה את אהוד ברק באריאל שרון המלחמה הזו עצמה דווקא הנציחה את הכיבוש. ובחלקה הגדול המלחמה הזו מתנהלת מחוץ לתחומי הכיבוש. היא אינה מבחינה כלל בין ישראלים של כיבוש לבין ישראלים של מחוץ לכיבוש. כך שמי שאומר מלחמת סוף הכיבוש משקר. מכבס מלים.
אפשר מלחמת שלום ההתנחלויות. מלחמת אריאל שרון להנצחת ההתנחלויות. אבל המלחמה הזו פרצה מיד אחרי שישראל הסכימה לפרק כמאה התנחלויות. המלחמה הזו פרצה מיד אחרי שהפלשתינאים הסכימו לכאורה להשלים עם קיומן של ההתנחלויות הנותרות. באף אחד מהמצעים האידיאולוגיים שלהם הפלשתינאים אינם מציבים את ההתנחלויות כתנאי מספיק לסיום המלחמה הזאת ולכינון שלום. באף אחת מקריאות הקרב שלהם הם אינם מציבים את יעד פירוק ההתנחלויות כיעד אחרון. כך שמי שאומר שהמלחמה הזו היא מלחמת שלום ההתנחלויות משקר. מכבס מלים.
כך שכאשר אני נשען על גדר האבן שמנגד, כאשר אני מתבונן בצוותים המיומנים עד מאוד שוטפים את הדם מהכביש, עולה בדעתי שאולי השם הנכון למלחמה הזאת הוא שם מגושם וישן: מלחמת חיי היהודים. או אולי גרסה מעט מעודכנת יותר: מלחמת ההזדמנות האחרונה של היהודים. שהרי האדם-לא-אדם הזה שנשלח לכאן בידי תנועת שחרור לאומית שאיננה תנועת שחרור לאומית, לא ביקש להרוג את יושבי הדלפק של מומנט כדי לנקום את השפלת המחסומים. הגולדשטיין הפלשתינאי הזה שנשלח לכאן בידי הדוצ'ה הפלשתינאי ההוא כדי לנעוץ אומים ומסמרים בנערות של מומנט לא עשה זאת כדי להעניק לעצמו חירות. הוא עשה זאת מתוך אקסטזה של שנאה דתית שאין למצוא כמוה בכל העולם כולו. הוא עשה זאת מתוך עווית של פולחן אדמה ופולחן דם ופולחן מוות. הוא עשה זאת מתוך התקף של קנאות פשיסטית שאינה יודעת מה הוא ערכו של יחיד. והוא עשה זאת לא כדי לאשר אותם אלא כדי לשלול אותנו. לא כדי לשחרר אותם אלא כדי לבטל אותנו. להניס אותנו מכאן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש