בתשובה לירון, 13/02/13 21:45
לא ברור מהו הקשר בין צמיחה לאי שוויון 613281
כ • בתשובה לירון שבת, 9/3/2013, 23:45
דברים קצרים:
מקווה שכללי הדיון לא ישברו לרסיסים: כשהתיחסתי לידע שלי בקשר לגישה הכלכלית שלך לא התכוונתי שאני תופס את הגישה הזו כשוקחופשיסתית באופן מונוליטי. בניגוד לשו"חים רבים אחרים נהנתי לעקוב (באינטרוולים) אחרי התפתחות הדעות הכלכליות שלך באייל. ובמלה 'התפתחות' אני לא מביע זלזול כלשהו, לדוגמא - הביקורת שלך על נושא הביטקונים בדו-שיח עם צפריר (כהן) היתה מעניינת ביותר.
(איי, דחיית סיפוקים - באופן כללי נותרתי עם הרושם שבקרוב מאוד מדינות או אירגונים כלכליים עולמיים יכריזו על ביטקונים משלהם, שאכן יתבססו על כח מחשוב, וכח מחשוב יתחרה בסטנדרט הזהב -אההה!)
ניסיתי רק לפזר ערפל מסוים שהחל להתעבות מסביב להצעה לקידום עסקים קטנים-בינוניים על חשבון גדולים.

באותו נושא - למה מעסקים גדולים לקטנים באותו הענף? להפך, נראה לי חשוב שלא להגביל להגדיר ולתחום ענפים, מה אנחנו? -קיבוץ? לקחת מריכוזי הון, אם פרטיים ואם, ובעיקר, תשלובתיים. ולהעניק ע"י השקעה בעסקים ורעיונות שמראים הצלחה כלכלית מסוימת, בלי לבדוק מה התחום בו הם עוסקים. (וכמובן כמובן - לאסור על תחומים מסוימים בלי כל קשר).

הצטערתי אחרי כתיבת התגובה הקודמת על שלא חגגתי את ההסכמה לפני ההתנצחות: על כך שישנה בעיה כלכלית מובנית במצב כיום, והיא גדלה.
אני מודע לחוסר בהתיחסות ובידע בנוגע לתיאוריות הכלכליות המקובלות בדברים שלי. אז אצתי-רצתי וקראתי קצת (שוב) על משבר החוב באופן כללי. כשאני מתכנן לרשום לי בצד משפטים בסטנדרט סטנד-אפ (או יהונתן גפני) כמו -
להגיד משבר החוב זה כמו להגיד... שיש לך יותר ילדים מירושה, למשל, וכן הלאה.
רק מה - מהר מאוד גיליתי, שלהבנתי, להגיד משבר החוב זה כמו להגיד כל אחד מהדברים מסוג זה, שעולים בדעתי.
כלומר - יתכן מאוד שאתה צולל במשמעויות של משבר החוב לתהומות עמוקים בהרבה מהעומק בו אני רואה מרחוק כחול-שחור-עמום, אבל על פני השטח, לפני שאני מקבל את הקביעה שהדבר שיוצר את המשבר זו התערבות ממשלתית אני מעונין להבין קצת יותר מה הוא שאנחנו מנסים לפתור. מה היא הבעיה (שהסכמנו שקיימת) ולא מה ההשלכות שלה.
לתפיסתי - הבעיה היא יצירת תנאים כלכליים (בטעות או בכוונה) שיצמצמו (ולא יפתחו), בעתיד הנראה לעין, את החופש האישי האנושי הממוצע בעולם החופשי. חופש העיסוק, ועיסוקי הפנאי, והפנאי.

הקביעה כי להתערבות ממשלטית יש חלק ביצירת הבעיה נראית לי כנכונה על פניה. כשמסתכלים, אף אם בהידיוטיות, על יוון ושות' אין הרבה ספק שהתנהלות הממשל היא מהגורמים העיקריים אם לא ה-גורם לבעיה. הדברים האלו לכשעצמם לא מספיקים עלמנת לקבוע אם נכון יותר לשנות את ההתערבות או לבטל אותה.

כאמור אני הדיוט וקצת אדיוט, אבל לא מתיאש! ננסה מכיוון אחר:
בניסויים סוציולוגיים לגבי לקיחת-סיכונים אנושית (נושא אהוד פה - לא?), אם מתארים ניסוי בו נבחנים מקבלים סכומים שונים של כסף, בין 100ש"ח למספר עשרות-מיליונים, ונבחנת הנכונות שלהם להשקיע בהימור של 6:4 נגיד,
הצפי שלי, (מה לעשות אני לא מכיר ניסויי ממשי כזה, וקשה לי לחשוב על דרך לבצע אותו בסכומים סבירים), הוא שגרף ההשקעות (באחוזים) יהיה נמוך בשני הקצוות. (וגבוה איפשהו באמצע ולשם אני מכוון בתכנית המהפכנית שלי).

בהנחה שאלו אכן יהיה תוצאות הניסוי:
בקצה העשיר, ההשקעה תהיה נמוכה, למיטב דעתי הפסיכולוגיסטית בגרוש, בשל חוסר עניין. אפשר לעורר יותר עניין על ידי הענקת הימור בסיכוי טוב יותר לקבוצה העליונה כמובן. ובמציאות הכלכלית, קיימת גם היכולת של הקבוצה הזו להשיג סיכויים טובים יותר וגם ההשקפה שצריך לספק להם מראש ובנוסף סיכויים טובים יותר. כי זה ישחרר עוד כסף.

אולי, לחילופין, ניתן לצמצם את הקבוצה הזו בדרך כלשהי.

(וואלה לא כלכך קצרים. התנצלויותי הכנות)
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות