בתשובה ליורם גת, 20/03/13 19:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. אין סתירה לוגית, כיוון שחברי הכנסת מונעים *גם* מן האינטרס האישי, וגם מן המשפחתי, וגם מן ה"מעמדי", וגם מן המפלגתי, וגם מן הלאומי. אף אחד לא מונע *רק* מהאינטרס האישי, כי יש רשת אינטרסים שלמה שמאזנת אותו. אתה מבקש לסלק את האינטרס ה"מעמדי" של חברי הכנסת, אבל מפיל את האינטרס המפלגתי. וכך אתה מותיר רק את האינטרס הלאומי (שהוא מאוד אמורפי) במערכת האיזונים. בכאן שעוצמתם של האינטרסים החמולתיים יתגבר. 2. עובדתית, חברי הכנסת לא הכפילו את משכורתם פי 40. לדעתי, מה שמונע מהם לעשות זאת - מעבר לטוב לבם והאינטרס הלאומי - הם שני דברים: - שאיפתם, ושאיפת חברי מפלגתם לשמר את כוחם בבחירות הבאות - האתוס הנציגותי. הרבה גורמים בעלי עוצמה סבורים שלח"כ אסור לפעול נגד האינטרסים של מצביעיו. 3. כידוע, יש אפשרויות נרחבות לקידום עצמי בשיטת הממשל הנוכחית. אך זו לא הוכחה שסורטיציה תשפר את המצב. לדעתי המנומקת לעיל, היא רק תחמיר אותו. ואפשר לענות בשאלה: למה לנציג מוגרל להימנע מלקדם את האינטרסים הצרים שלו (ושל חבריו באליטה המוגרלת, באליטה המקצוענית שעכשיו הוא מתחכך בה)? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. אז טענתך היא שקיים אינטרס אישי או משפחתי לקדם אינטרסים צרים (בעיקרו, רווח חומרי עבור הח"כים והקרובים אליהם ואולי גם סטטוס חברתי כלשהו), קיים אינטרס לאומי (לקדם מדיניות ציבורית שמועילה לציבור הרחב) וקיים אינטרס מפלגתי. מהו בדיוק האינטרס המפלגתי? האם מדובר פשוט ברצון טהור לשבת בכנסת, גם אם לא צומח מכך שום ייתרון לא לחה"כ ולא לציבור? איני יכול להכחיש כי הדבר אפשרי מבחינה לוגית, אבל זה נראה לי מוזר מבחינה מעשית. מדוע שמישהו יתעניין בעצם הישיבה בכנסת? אפשר במידה שווה לטעון שקיים אינטרס "ניצול ההזדמנות" שגורם לזה שמי שיודע שיש לו זמן קצוב בכנסת ירצה לנצל את הזמן כדי לזכות בהערכת הציבור, ואילו מי שיודע שיש לו סיכוי טוב להמשיך לקדנציות נוספות ירגיש שהוא אינו חייב להשיג שום דבר עבור הציבור בקדנציה הנוכחית. שני האינטרסים הללו הם אפשריים מבחינה לוגית אבל הם קונסטרוקציות מלאכותיות שהסתמכות עליהן כנימוק עבור שיטה שלטונית מסויימת הוא בלתי משכנע. 2. חברי הכנסת לא הכפילו את משכורתם אבל הם כן העבירו נכסים בעלי ערך עצום מרשות הציבור לידיים פרטיות. כשהח"כים מקדמים אינטרסים צרים הם לא עושים זאת על ידי התנערות במוצהר מכל הנורמות אלא על ידי פעולות שאפשר להעמיד פנים (במידה רבה כלפי עצמם אבל גם כלפי הבוחרים) שהן תואמות את האינטרס הציבורי. זה נוח יותר מכל הבחינות, והתוצאה מבחינת בעלי הכוח היא דומה. 3. הכוח משחית, כידוע, ולכן אין ספק שכל קבוצה שהיא צפוייה לאמץ, במהלך זמן, השקפת עולם שמשרתת את האינטרסים הצרים שלה. העניין הוא שלא מדובר בתהליך שמתרחש באופן פתאומי אלא בהדרגה. זו הסיבה שהקדנציה היא בת מספר שנים מועט. מצד שני, מאחר שכאמור הרעיון שאפשר באמצעות סנקציית אי הבחירה מחדש להניע חברי כנסת לשרת את הציבור הוא מופרך, אז אם נניח שכל קבוצה שואפת לקדם אינטרסים צרים ברגע שישנו כוח בידה, הרי שאין שום שיטת ממשל שהיא שונה כהוא זה מאוליגרכיה דכאנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. עצם הישיבה בכנסת יכולה להוות מקפצה לא רעה למשרות עתידיות מכניסות ביותר - אולי עדיף אפילו על כוכב נולד ושכמותה. (רק בתשובה לשאלה מדוע שמישהו וגו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה כזה מדובר במשהו שייפול בקטגוריית האינטרס הצר (רדיפת ממון ו/או פרסום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ב"אינטרס המפלגתי" כוונתי לאינטרס של חברי המפלגה להמשך ההשפעה שלהם - באמצעות נציגיהם בכנסת - על החלטות השלטון. בשיטה המפלגתית, יש רשת נאמנויות והזדהות אישית, אשר מבטיחה שאינטרסים רחבים יותר יזכו לייצוג. כאמור, ח"כ של ש"ס לא יכול ככה סתם לפעול נגד האינטרסים של חברי המפלגה. הם מרגישים שהוא מחויב להם, הם יודעים איפה הוא גר, והם יכולים לעשות את המוות לנכדים שלו בבית הספר. ושוב, ההבדלים בין האינטרסים אינם קטגוריים - המערכת מפלגתית מתגמלת את מי שמועיל לה. 2. בשיטתך, אפילו העמדת הפנים, ורגשות האשם הנלווים, נמחקת. 3. בכל שיטת ממשל, מעטים שולטים ברבים, והרבה רצונות מוכפפים ומדוכאים. אבל אין דין דמוקרטיה עממית כדין אוטוקרטיה. השאלה היא שאלה של מינון. 4. יכול להיות שההבדל ביננו הוא בתפיסת נפש האדם. רוב האנשים פועלים במשך רוב זמנם, למען האינטרס המשפחתי שלהם ותו לא. הם תורמים שבוע-שבועיים בשנה בכסף וזמן לפעילות ציבורית, וזהו. אני לא מאמינ שביום הגרלתם הם פתאום ישנו מהרגליהם. ציפיה אחרת דומה לתקווה שאדם שזוכה בפיס יתרום את רוב הפרס לטובת הכלל. לפוליטיקה מגיעים אנשים (לא במקרה של מפלגות אינסטנט כמו "יש עתיד") שלמדו בהדרגה כיצד לשלב את האינטרס המשפחתי עם אינרס שבטי-לאומי רחב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> ב"אינטרס המפלגתי" כוונתי לאינטרס של חברי המפלגה להמשך ההשפעה שלהם - באמצעות נציגיהם בכנסת - על החלטות השלטון. אם כך, את מה שאת מכנה האינטרס המפלגתי אני כולל בקטגוריית האינטרסים הצרים. אחרי שחשבתי קצת נראה לי שהטענה המהותית שלך היא שקיימים אינטרסים צרים שהדרך האפקטיבית לקדם אותם היא על ידי ישיבה בכנסת לאורך זמן ולא על ידי פעולות שאפשר לבצע אותן במהלך קדנציה בודדת. כי אם לא כך הדבר הרי חה"כ יכול להתעלם מכל השיקולים האלקטורליים ופשוט לפעול ללא מעצורים בקדנציה הנוכחית ואילו אם אכן רצוי לח"כים לשבת בכנסת לאורך זמן הם יצטרכו לאזן בין קידום האינטרסים הצרים לבין השיקולים האלקטורליים. אני חושב שיקשה לתאר אינטרסים צרים שמחייבים ישיבה ארוכת טווח בכנסת שאי אפשר להחליף אותה בפעולה בטווח הקצר. וגם אם ישנם אינטרסים שכאלה, מדובר הרי במקרה הטוב בספקולציה - ויתור על רווחים מיידיים בטוחים בעבור רווחים עתידיים בלתי בטוחים - כך שקשה להאמין שתהיה להם השפעה מהותית. נוסיף לכך את חוסר היכולת של הבוחרים לדעת באמת עד כמה חה"כ פועלים לטובתם ואת העובדה שככל שהקריירה של הפוליטיקאי מתארכת הוא רואה יותר ויותר את עמדת הכוח שלו כרכוש אישי (או מפלגתי) ופחות כשליחות, אז די ברור לדעתי שאפשרות הבחירה מחדש לא רק שאינה משמשת כגורם שמתמרץ את הנבחרים לשרת את הציבור אלא להיפך - היא משמשת כמכשיר שמרכז את הכוח הפוליטי בידי אליטה שמסורה לאינטרסים שלה. > 2. בשיטתך, אפילו העמדת הפנים, ורגשות האשם הנלווים, נמחקת. מדוע? להיפך. השהייה הארוכה במערכת הפוליטית היא זו שמשחיתה ומבטלת את המגבלות הנורמטיביות המקובלות. כידוע וכאמור, "הכוח משחית". > אין דין דמוקרטיה עממית כדין אוטוקרטיה. אכן - זו בדיוק הנקודה שלי. אם אכן כל מי שבידו כוח היה מנצל אותו מייד לצרכים צרים ("רוב האנשים פועלים במשך רוב זמנם, למען האינטרס המשפחתי שלהם ותו לא") אז לא היה צריך להיות כל הבדל בין השיטות השונות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |