 |
אוקיי, את זה אני מכיר (אם כי זה ממש לא במרכז תחום העיסוק שלי. מדע המדינה הוא תחום מספיק רחב כדי ששום תיאוריה לא חייבת להיות במרכז של כולם). הסיבה שביקשתי הסבר זה כי ככל שאני מבין את הביקורת הזאת, אין בינה לבין מה שאתה מתאר ולא כלום. הביקורת הזאת, שצורתה הבהירה ביותר היא "חוק הברזל של האוליגרכיות" של מיכלס, אינה מבקשת רפורמות במבנה השלטון הדמוקרטי אלא מבקרת את עצם האפשריות של האידאל הדמוקרטי ורואה בו אחיזת עיניים. "במקום בו יש ארגון, תהיה אוליגרכיה", קבע מיכלס (ציטוט מהזכרון, מלפני 10 שנים, אז אולי הנוסח המדויק שונה במקצת). התאוריה הזו, לפיכך, היא אנארכיסטית. גם הספרות המרקסיסטית, כמובן, נוקטת באותה גישה אנארכיסטית ממש (לפחות עד השתלטות הפרשנות הלניניסטית על השיח המרקסיסטי באינטרנציונל השני, ממנו הודרו הפלגים האנארכיסטים של המרקסיזם במידה ידועה).
לטעון לביקורת אליטרית על הדמוקרטיה ולהציע תיקונים בתוך השיטה הייצוגית זה כמו להגיד למישהו שהוא חולה איידס ולהציע לו לקחת אקמול.
זו הסיבה שגם אינני שותף לטענה שלך שמקבצת את הפרוגרסיבית בארה"ב לתוך הביקורת האליטרית - שכן אלו דווקא פעלו לחיזוק המדינה בתחומים רבים, והתנגדו לעקרונות הליברטריאנים שבבסיס הביקורת האליטרית.
אין לי סלידה מספרות בת למעלה מעשור, ואני מוחה על העקיצה המיותרת הזאת. הנידון הוא ספר שנכנס לתוך פולמוס שמתקיים כיום בחברה הישראלית, ולכן הוא משיב על טענות שעומדות על הפרק כיום. לדרוש מהספר הזה לענות על ביקורת שעיקרה מגיע מארה"ב (על המערכת הפוליטית-כלכלית השונה כל כך מישראל), ועוד לדרוש התייחסות גם לביקורת שמקורה מלפני מאתיים שנה, זה מגוחך.
אני לא מכיר בשיח הישראלי התייחסות נרחבת לביקורת אליטרית על השלטון. יש, כמובן, ביקורת על יחסי הון-שלטון, אבל כמו בדו"ח שהבאת, הרפורמות המוצעות הן מינוריות ומטרתן חשיפת שחיתויות מתוך אמונה שאין צורך בשינוי *משטרי*, ובוודאי שלא מתוך אמונה שהאידאל הדמוקרטי עצמו הוא מופרך, אלא להפך, שיש להמשיך ולשאוף אליו באמצעות תקנון השיטה הייצוגית. גם אני תומך בהוספת רבדים של שקיפות למערכת הישראלית. גם אני תומך בקידום דמוקרטיה השתתפותית בישראל. אבל אינני אנארכיסט, ואינני דוגל בפירוק השיטה הייצוגית ומעבר לשיטה ליברטריאנית – בדיוק מאותה הסיבה שהפרוגרסיביים בארה"ב לא דגלו בליברטריאניזם. משום שארגון אולי מוביל למידה מסוימת של אוליגרכיה בלתי נמנעת, אבל פגיעתו של חוסר הארגון רעה הרבה יותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש