בתשובה לאור, 17/03/02 8:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי באמת שווה ללכת קודם לסוף ולראות מה ה"אז", ורק אז לקרוא את השיר... השיר גם יכול לעלות על העצבים לא רק בגלל האורך והחזרה אלא בגלל הגישה המיושנת מאוד. אפשר למעשה לעשות עליו פארודיות בכיף. ואולי זה באמת לא שיר אלא מסר דידקטי בחרוזים. אבל איכשהו... בגלל הויכוחים באייל על "איזהו גיבור", והתלונות על העיתונות שמעוותת את האמת, והקיטורים על כך שנגמר הכוח ואי אפשר יותר... (ואני לא מוציאה את עצמי מהכלל פה חלילה, גם אני במתלוננים וכו'); בקיצור, בגלל כל זה. ולכן שמתי נפשי בכפי והבאתי את השיר לכאן, לגוב האריות הציניים והמתוחכמים. אבל אם מתגברים על הרתיעה הראשונית מהסגנון והגישה לחיים, בכל זאת יש בו משהו. לא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
[שוס סופי בטרם אלך לקבור את עצמי מחמת הבושה] ומה שיש בו זאת האמירה. פשוט כך. האמירה שצריך להפסיק ליילל ולעמוד שקטים ואיתנים. אחרת המדינה כולה תאכל אותה, ובגדול. זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר שנים דודו טופז הקריא את השיר הזה בפסטיבל רבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת?! איזה שיר מגעיל ומעצבן. מי בכלל הביא אותו לכאן? :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחג שמח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |