בתשובה ליובל רבינוביץ, 17/03/02 15:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם יש זכות שהיא מקודשת זו הזכות לחיים של כול אדם, על השאר ניתן להתוכח (ויש שיטענו שאולי גם על הזכות לחיים בסיטואציות אלו או אחרות) ומכיון שאנשים נקראים לסכן את חייהם עבור רעיון מסוים במקרה הזה ארץ ישראל השלמה והנגזר ממנו. מן הראוי שיחליטו אם הם מוכנים למות על המזבח של אותו רעיון או לא. עלי להוסיף כאן שהישיבה בחברון איננה טקטית לדעתי והינה תאולוגית לחלוטין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם הגנה על תושבי ההתנחלויות היא הגנה על רעיון ארץ ישראל השלמה? האם הגנה על אזרח היושב בביתו כחוק אינה ערך ראוי? נכון. מהבחינה הטקטית אין הרבה היגיון בישיבה בחברון. גם לא בקריית שמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הגענו לשלב שבו הקולקטיב הישראלי יצטרך להגדיר את גבולותיו ואת זהותו ואולי גם להלחם עליהם. אין שום דבר קדוש בגבולות 67 שהינן תוצאה של נסיבות הסטוריות יש משהו שאולי ראוי להלחם עליו בדימוי העולה מגבולות אלו: מדינה-יהודית-דמוקרטית עצמאית שאיננה משעבדת בעבור שום רעיון עם אחר.גם לא במחיר הגדרתה העצמית המקסימלסטית. קרית שמונה נמצאת בתוך גבולות הקולקטיב הזה חברון לא. גבולות פוסט 67 מיצגים רעיון אחר של לאומנות יהודית המנהלת משטר דמוי אפרטהייד בחלק ניכר משטחה בעבור האידאל הזה המונחים (או אידיאלים הדמוקרטיים) של "אזרח" ושל "כחוק" נעשים סהרורים והגנתם נעשית קשה יותר ויותר מיום ליום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |