בתשובה להפונז, 23/05/13 15:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שאחד משורשי הבעיה הוא שלעתים קרובות ההורים מממנים את החתונה על כל מרכיביה או רובם, ובתמורה מצפים לארח את כל מי שהם רוצים לארח, כולל כאלה שבני הזוג לא מכירים בכלל; ומאידך, כדי לפצות את הזוג הצעיר על אובדן האוטונומיה, מרשים לו להכתיב את אופי החגיגה. מצד שלישי אף אחד לא מדבר בקול רם על המתח הזה, וכך קשה יותר לטפל בבעיות. בעיה שניה היא הקונבנציה של עולם התקליטנות. בחתונה שלנו דווקא זוגתי ואני, לא חיות מסיבה פרועות גם אז, השבענו את התקליטן שינגן חלש, ושיקול עיקרי בבחירת התקליטן מבין המרואיינים היה שהוא יעשה רושם של חננה ככל האפשר, כדי להגדיל את הסיכוי שהוא יעמוד בהבטחה. בפועל עדיין היה רועש מדי לטעמי, אבל כנראה שקצת פחות מהסטנדרט, ואכן היו כמה דודות שהודו לנו על כך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאני מסכים, ואז עלתה בי תמיהה - לו הזוג היה מממן את חתונתו בעצמו, אז לשיטתך היתה לו פחות לגיטימציה להכתיב את אופי החגיגה? לא נראה לי הגיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה מדבר על קיום לגיטימציה אתה מתכוון למצוי או לרצוי? לא משנה. לדעתי אופי החגיגה צריך להתאים למוזמנים, בלי קשר לשאלה מי מממן. עכשיו נשאלת השאלה את מי נכון להזמין, וכאן כבר יש חשיבות לשאלה מי מממן. (עכשיו כדאי לך לשאול "מה מי מממן?", זה כיף בשפתיים.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |