בתשובה לענת, אלטנוילנד, 08/07/13 20:00
נווה שלום 617459
מהספר התרשמתי שהרעיון לא מצליח במיוחד.
נווה שלום 617464
אני קודם כל התרשמתי שהספר כתוב גרוע מאד (לצערי כך התרשמתי גם מספרים אחרים של ליבליך). ואני חושבת שהשאלה האם היישוב "הצליח, או "לא הצליח" זו לא פריזמה נכונה בכלל.
באיזה מדדים בודקים את זה? בזה שכל החברים יאהבו אחד את השני אהבת נפש?
עצם קיומו של היישוב במשך 35 שנה הוא הצלחה. זה שרבים מבני הדור השני רוצים להישאר שם, ולכן עושים בו הרחבה, שכמעט תכפיל את מספר התושבים, גם זו בעיני הצלחה. והיחס של מספר זהה של תושבים יהודים וערבים נשמר.

אפשר היה לשאול בכל נקודת זמן האם רעיון הקיבוץ הצליח או לא, חלק גדול מהזמן זו היתה הצלחה מסחררת. בהמשך (עם נפול המבנה הכלכלי וההפרטות) הוא הוכרז ככישלון.
אבל גם בקיבוצים יש דור המשך, ונבנים פורמטים חדשים, שאולי לא מושתתים על שיתוף קומונארי מלא, אבל הם עדיין קיבוצים ולא מושבים נגיד.
אז גם להגיד שהרעיון של קיבוץ נכשל זו לא אמירה מדויקת.

גם כשביטלו את הלינה המשותפת היו אנשים שאמרו שבכך הקיץ הקץ על רעיון הקיבוץ, והיו עוד נקודות כאלה בהקשר של קיבוץ - אז השאלה היא לפי איזה סקלה מודדים כישלון או הצלחה.

גם העיר ירושלים עוברת מורדות ועליות, ויש הרבה סיבות לחשוב שהעיר "נכשלה" עם ההגירה המאסיבית של חילוניים ממנה. אבל אף אחד לא היה משתמש במינוח הזה כדי למדוד אם עיר "הצליחה" או נכשלה".

לפי מה שהבנתי היו הרבה יותר אנשים שביקשו לגור בנווה שלום מאשר מספר המגרשים שיש בהרחבה. אם לזה את קוראת כישלון, אז אנחנו חלוקות בדעתנו.

ויש לזכור שמבחינה כלכלית במשך רוב שנות קיומו היה נווה שלום "יישוב לא מוכר", כך שמבחינה פיננסית תמיד היה שם קושי גדול. כל העלויות, גם של התשתיות, יוצאות מכיסם של התושבים.
אז הבחירה לגור שם טומנת בחובה גם עלויות עצומות לכל תושב, הרבה יותר מאשר בכל מקום אחר בארץ.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים