 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי מה שאתה מתאר נשמע שזה קיבעון פסיכולוגי, כי הפסקת עם שלושתם יחד. אבל מבחינה תזונתית נטו, יש אסכולה שטוענת שצריך לסיים ארוחה במשהו מתוק, קשור לאנרגיה זמינה לצורך מלאכת פירוק המזון. לעומתה יש אסכולות שטוענות שאין כלל צורך בקינוח (ולך תתווכח עם מיליארד סינים). היתה תקופה שהייתי ממש מכורה למתוק, בעיקר אחרי ארוחה, ואז הייתי איזה זמן בסיני, ושמתי לב שבכלל אין לי צורך למתוק. דה עקא, אצל הבדואים בסיני גומרים ארוחה עם תה מתוק מאד מאד בכוסית קטנטנה, ובטח יש סיבה אמיתית למנהג הזה. וארוחה מבחינתם זו ארוחה שיש בה בשר, עדיף כבש. וכידוע פירוק של בשר הוא הכי ממושך וקשה לקיבה. אז גם התה עצמו וגם תה מסוכר יש להם איזשהו תפקיד בעיכול יותר טוב. מה אומרים הארגנטינאים? שאוכלים בשר עם בשר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי התה הבדואי הוא מסורת שמקורה בתקופות העוני של פעם, לכן בישול התה הממושך שהופך את התה למר מדי ודורש טונות סוכר לאפשר את שתיתו. כשהבאתי לסיני ארל גריי והכנתי אותו חלוט כמנהג אלביון עם מעט סוכר הוא זכה להצלחה מרובה בקרב הילידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל הבדואים בסיני שותים גם קפה שחור מתוק מאד מאד ובקרב קהילות בדואיות/ערביות אחרות דווקא שותים אותו מר. אז לא נראה לי שזה בהכרח העניין. ופעם לא היה בהכרח עוני. היו ועדיין יש חמולות בדואיות מאד מאד מבוססות עד עשירות. בדואיות לא שווה עוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקפה הראשון אחרי דרך ארוכה הוא מצומצם ומר ''קפה סאדי'', הקפה שמוגש אחריו ממותק. ופעם היה עוני, אני מדבר על התקופה שלפני הכיבוש הישראלי כשהיו עניים סתם ועניים מרודים, ההיצא היה מוגבל וסוכר קפה ותה שהיו מיובאים מהעולם התרבותי על ספינות מפרש ושיירות גמלים נחשבו ליקרי ערך, סיפר לי בדואי זקן על הזמנים שהיו הורגים זר בשביל חולצה. עדיין יש עשירים זה מובן מאליו, אבל ''היו'' עשירים, פרושו שהיו בעלי עדרי גמלים ונשואים לנשים רבות ועדיין גם הם לא נהנו מהיצא רב שלא היה קיים, אם עסקת בהברחות הברחת חשיש ונשק ולא בזבזת נפח הובלה יקר על תה וקפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הספרים ששופכים אור בצורה נהדרת על חיי הבדואים שבאזורינו הוא ''שבעת עמודי החוכמה'' של תומס אדוארד לורנס. הלוא הוא לורנס איש ערב. הוא חי בתוכם, העריץ אותם מחד והיה ביקורתי ואוריינטליסט בד בבד (ואכן נאמנותו היתה חצויה, הוא היה הרי מרגל כפול). אני לא אכנס לויכוח אם הם שמים סוכר בגלל שאיכות התה ירודה - גם סוכר עולה כסף הרי, ולא גדל במדבר. יש להם מסורות מאד עתיקות, וזה נראה לי קצת פשטני להתייחס לזה ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לורנס היה פה ב1915, אני מכיר אנשים שהיו לפני ואחרי 1967 , אני יודע מה ששמעתי מהם. חוץ מזה סוכר מביאים ממצריים, תה מיבאים מהודו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לשער מתי מצא דרכו הלימון אל התה (והתפריט) הבדואי? (כלומר, באופן קבוע יותר מאיזו תיבת לימונים אקזוטית משיירה טועה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באזור ההר הגבוה, הואדיות משמשים לחקלאות, בוסתנים של עצי פרי שונים וירקות מצויים לרוב, אני יודע על סחר חליפין בין תושבי החוף שמספקים דגים מיובשים (איכסה כרישים) ומקבלים ירקות ופירות מתושבי ההר. אני מניח שגם לימונים מעורבים בעסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעניין פרוק הבשר, המורה שלי לביולוגיה טען אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע לי אין שום סיבה בריאותית לסיים ארוחה במשהו מתוק, אולי אפילו להיפך. יכול להיות שכיוון שהתזונה המקובלת במקומותינו כוללת ממילא הרבה יותר מדי פחמימות וסוכרים, הגוף מתרגל לקצב עליית/פירוק סוכר בדם מסוים, ובארוחה משביעה אבל שמתפרקת לאט (בשר במיוחד - חלבונים וכדומה), הגוף שרגיל לקבל עלייה מהירה בסוכר מפתח קרייבינג למשהו המתוק הקטן. ככלל לא הייתי מניח שלכל מנהג תזונתי "בטח יש סיבה אמיתית". לכל דבר יש סיבה כמובן, אבל לאו דווקא בריאותית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |