בתשובה לצפריר כהן, 04/08/13 17:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השאלה היא מה המשקל שמייחסים לטענה כזאת, ומה הראיות לכך. בכל אופן, אפלייה באקדמיה לא שייכת לענייננו, מפני שנתניהו צריך לבחור מתוך המבחר הקיים. הוא זקוק למועמד בעל רקע אקדמי שהתמחה במקרו-כלכלה ובמדיניות מוניטרית, מכיר היטב את כלכלת ישראל, מכיר את שוק ההון, מבין את הכלכלה הבינלאומית, ושיהיה מקושר ככל האפשר לאישי מפתח ולכלכלנים בכירים בחו"ל כדי שיוכל ליצג את האינטרסים של ישראל, ולברר לעצמו בשיחות פרטיות לאן הרוח נושבת בכלכלה העולמית. אז כנראה שבארצנו הקטנה אין הרבה כאלו. מחלקם הוא חושש פוליטית: באווירה הפרועה של הדיון הציבורי בישראל, נגיד שבלי שום קשר למדיניות המוניטרית שהוא ממונה עליה, מתנגד למדיניות הממשלה בנושאים כלכליים-חברתיים מסיבות של השקפת עולם, יכול להחליט לפתוח את הפה בביקורת פוליטית פומבית נגד הממשלה. נתניהו לא טיפש להעניק עמדת כוח פוליטית, למי שהוא חושד שעלול להפוך את עצמו ליריב פוליטי, ולהשתמש ביוקרה של מוסד הנגידות כדי לנגח אותו במאבק על דעת הקהל. אלה כנראה סוג האילוצים של נתניהו, ואם כל מי שרלוונטי עבורו הוא גבר, אז המועמדים יהיו כולם גברים. כפי שכתבתי כבר, אילו היה יכול אני משוכנע שהיה מעדיף אישה מסיבות של יחסי ציבור, ועוד מתנאה בכך שמינה את הנגידה הראשונה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדרישה ממועמד להסביר אירועים תמוהים בעברו איננה "אווירה ציבורית פרועה", אלא שקיפות דמוקרטית בריאה. הלוואי שדרישות דומות היו מוצבות בפני יועמשנו (הידעת שבמשק הבית שלך עובד נתין זר?) למשל. מתפקידי הנגיד לייעץ לממשלה בנושאים כלכליים, ולא רק להחליט על המדיניות המוניטרית. זו אגב סיבה לגיטימית לבחור בנגידה שתפישתה הכלכלית תואמת את זו של ראש הממשלה. אולם כדאי לשים לב שאחת הדרישות שהצגת הייתה הכרות עם הבראנז'ה הבינלאומית של בנקים מרכזיים וקרן המטבע. זו בדיוק הטענה השמאלנית: המדיניות הכלכלית הלאומית מוכפפת לרצונות לתפישת העולם ולאינטרסים של שכבה דקיקה של בנקאים ברחבי העולם. מינוי של סחבק שלהם היא כניעה מראש לתכתיבי השכבה הדקיקה הזו. חובתו הדמוקרטית של מי שהאינטרסים שלו מנוגדים, היא למצוא שלדים בארון ואסטרולוגים מגוחכים במרפסת במטרה להטות את הספינה הפוליטית לעברו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''אווירה ציבורית פרועה'' התכוונתי לנוהג שממלאי תפקידים שונים נוהגים לפעול באופן מניפולטיבי בזירה הציבורית כדי לקדם מדיניות שרצויה להם. אין קשר לשקיפות. אני מנחש שנתניהו חושש שבאווירה כזאת היעוץ יגיע אליו דרך התקשורת, ויהיה מכוון בעיקר כדי להפעיל עליו לחץ ציבורי ולא כדי לשכנע אותו בנימוקים ענייניים. לא הבנתי כל כך את הפסקה השניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נושא תפקיד סטאטוטורי (ח''כ, שר, ראש ועדה לתכנון ובנייה, נגיד) חייב לדווח לא רק למי שמינה אותו, אלא גם לציבור. גם זו איננה ''אווירה ציבורית פרועה'' אלא עוד אלמנט של משטר דמוקרטי, המבחין בינו לבין משטר צבאי. אנסה להסביר לך שוב את הבעייתיות בבחירת אדם על בסיס הכרותו החברתית עם בראנז'ה מסוימת. העלמה כינתה זאת כמינוי שמוגבל ל''אולד בויז קלאב''. בשיטה הזו, רק טיפוסים מצבע (והכנסה, ומגדר) אחד יכולים להגיע לצמרת, ורק תפישה אחת - המיטבה עם חברי המועדון - מושלת בכיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיווח לציבור נשמע בסדר, אבל בפועל כשמדובר בדעות יותר מאשר בעובדות, וכאשר אין כללים מגבילים, ואם יש כללים לא שומרים אותם, המשרה הציבורית הופכת לעמדת כוח פוליטית שאסור לתת אותה בידי מי שלא סומכים עליו פוליטית. הנתונים האמיתיים והחשובים שבנק ישראל היה צריך לגלות לנו הם סודיים. נתונים שיאפשרו לנו להעריך באופן בלתי תלוי את יציבות הבנקים, או כיצד הבנק משקיע את יתרות המט"ח שלנו. המון דו"חות ונתונים אחרים מופיעים באתר של הבנק, אבל אני בטוח שרוב קוראי האייל לא טורחים להתעדכן בהם באופן שותף... אני ממש לא מבין מה התלהמות בטלוויזיה או הדלפות מניפולטיביות יכולות לתרום לדמוקרטיה, והאמת היא שאני קצת סולד מהנוהג ליחס לכל עניין שמתנגדים לו פגיעה בדמוקרטיה. אני לא יודע בדיוק באיזה סוג מזימת קשר בינלאומית אתה חושד, אבל אם זה באמת המצב, האם אתה ממש בטוח שכדאי לנו להשאר מחוץ ללופ? בטוח שיש אנשים שמושכים בחוטים של הכלכלה העולמית, אבל אנחנו יודעים בדיוק מיהם: ממשלות, נגידי בנקים מרכזיים וסביבם כלכלנים בכירים שמיעצים להם, ומשוחחים ביניהם, ומחליפים הערכות ודעות. אם נמנה לנגיד טיפוס מופנם ולא מוערך שאין לו מכרים בחוג הזה, מצבנו יהיה טוב יותר? מינוי הנגיד צריך לתפקד בעולם כפי שהוא, ולא לעסוק בפנטזיות ותיקון עולם. כך גם ראש הממשלה כשהוא מחפש נגיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב שראש ממשלה ימנה נגיד שאמון עליו ושותף לדעותיו הכלכליות-פוליטיות. כאן אתה ואני וחוק בנק ישראל מסכימים. הפער ביננו נפער כאשר אתה מדבר על "אווירה ציבורית פרועה" אבל נותן דוגמאות להתנהגות סבירה ובריאה של משטר דמוקרטי. יש ספק בשאלה מי זה ה"אנחנו" שרצוי שניכנס ללופ - ישראל כישות פוליטית או 99% מאזרחי ישראל. אכן, לא תמיד כדאי להילחם באימפריית רשע, ואולי כדאי לכוף את ראשינו. אבל יש רגעים בהיסטוריה בהם כדאי לצאת לעצמאות. התיאור שלך, שבו ממנים נגידים ובנקאים על סמך קשרים חברתיים ולא קישורים מריטוקרטיים כלשהם, חותר תחת האתוס הדמוקרטי, ומחזק את הטיעונים של "אוקיופיי" ודומיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מצחיק להגדיר את הבראנז'ה הכלכלית כ"אולד בוייז קלאב", כשיו"ר קרן המבטע העולמית היא כריסטין לגארד. ובהערת אגב, ההשוואה מלמדת רבות על ההבדל בין צרפת לבין ישראל: בצרפת צריך לאנוס חדרנית כדי לעורר שערורייה כהלכתה, בעוד שבישראל מספיק ללכת לאסטרולוג. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |