בתשובה לדנידין, 19/03/02 15:06
הקץ לדמעות 61831
אפופידס • בתשובה לדנידין יום ג', 19/3/2002, 22:45
אני מנסה לדמיין איזה תענוג יהיה זה לחיות לצד עם שהאתוס שלו הוא תקומה בזכות רצח נשים וילדים, עם שהוא גם חלק מתרבות בעלת נטייה חזקה לחפש גורמים חיצוניים לכל דבר רע, תרבות שתהיה עוד שנים רבות בנחיתות מכל בחינה לעומתנו. מה יקרה שם בעיתות משבר?

איני יודע כרגע מהו הפתרון, אך ברור לי שהוא אינו הולך ביחד עם השלטון הנוכחי שם ובוודאי שלא עם אתוס המקדש את הפשעים האיומים להם הוא ורוב עמו אחראיים.
נו, כן 61841
דנידין • בתשובה לאפופידס יום ג', 19/3/2002, 23:46
אם היינו יכולים לבחור לנו שכנים, אני לא בטוח שהפלשתינאים היו בראש הרשימה.

זה לא הולך להיות תענוג גדול, כמו שאמר הבעל לאישתו הגוססת שביקשה ממנו שבהלוויה שלה יילך ליד החותנת. ולהמשיך להילחם זה כן תענוג גדול?
נו, כן 61847
אפופידס • בתשובה לדנידין יום ד', 20/3/2002, 0:12
מה שרציתי לומר הוא שלמען העתיד המשותף, אסור שמתקפת הטרור הנוכחית תשמר בתודעה הפלשתינית כדבר שהוכיח את עצמו. אחרת, זה עוד יתנקם בשני הצדדים. דרושה הכרעה. זו אינה מלחמת יום כיפור, שדרך אגב, הוכיחה להנהגה המצרית שבכח הם לא ישיגו מישראל דבר ולעם המצרי הוצגה אז כנצחון.

בנקודה זו, מעניין שלפני כשנה נאלץ מובארק לחשוף את עוצמת התבוסה המצרית במלחמה זו כדי להסות את הקריאה העממית למלחמה בישראל. הוא עשה זאת ע''י שידור ראיון עם הרמטכ''ל המצרי דאז, ראיון שלא הותר לפירסום לפני כן. בראיון חושף הרמטכ''ל באיזו מהירות התגבר צה''ל על ההפתעה הראשונית, הפך את הקערה על פיה ואף החל בפלישה למצרים.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות